הטור הארוך · שמות · פרק 20 · פסוק 15

וכל העם רואים את הקולות. מצינו ראיי' שהיא במקום שמיעה וירא יעקב כי יש. ורבותינו ז"ל אמרו שראו את הקול ממש. כתב הרמב"ן י"מ שזה היה אחר מתן תורה והוא שאמר ותקרבון אלי וגו' אם יוספים לשמוע את קול ה' אלהים ומתנו ואינו נראה לי כי בכאן כתיב ואל ידבר עמנו אלהים ולא אמר עוד ומתנו ועוד משה אמר להם אל תיראו והשם השיבם הטיבו אשר דברו והנכון בעיני בסדר הפרשה כי וכל העם רואים את הקולות ויאמרו אל משה וגו' הי' קודם מתן תורה מתחלה הזכיר כסדר כל הדברים שציוה את משה בהגבלת ההר ואזהרת העם וי' דברות ועתה חזר והזכיר דברי העם אל משה ואמר כי מעת שראו הקולות והלפידים נעו אחור ועמדו מרחוק יותר מגבול ההר אשר הגביל משה והסדר בדברים כי בבקר היו קולות ולפידים וברקים וקול שופר חזק מאוד ועדיין לא ירדה שכינה במחנה במקום תחנותם ומשה חזק לבם והוציאם לקראת האלהים ויתיצבו בתחתית ההר ובהיותם שם בתחתית ההר מצפים ירד השם אל ראש ההר באש ויעל עשנו כעשן הכבשן עד לב השמים חושך ענן וערפל וחרד ההר בעצמו ונזדעזע כאשר יעשה ברעש או יותר וכן כתיב ההרים רקדו כאילי' ואיננו משל כאשר איננו משל הים ראה וינס ונתחזק קול השופר מאוד אמרו אליו כולם אל ידבר עמנו אלהים כלל פן ימותו במראה נהפכו ציריהם עליהם ולא עצרו כח ואם ישמעו ימותו ומשה חזקם ואמר להם אל תיראו ושמעו אליו ויעמד העם מרחוק על מעמדם כי לא רצו בכל דבריו להתקרב אל הגבול ומשה נגש אל הערפל אשר שם האלהים לא באו בתוכו ואז דבר אלהים י' הדברות ואחר י' הדברות לא הזכיר כאן מה שאמרו הזקנים אל משה כי רצה לבאר כסדר המצות והמשפטים אבל במשנה תורה הזכיר משה כי אחר י' הדברות קרבו אליו כל ראשי שבטיהם וזקניהם ואמרו לו אם יוספים אנחנו לשמוע וגומ' כי ידענו בנפשנו שלא נוכל עוד לשמוע בקול ה' כי חשבו שרצה השם לדבר אליהם כל המצות ולכן אמרו קרב אתה ושמע את כל אשר יאמר ה' אלהינו אלינו ואתה תדבר אלינו ושמענו ועשינו והב"ה הודה לדבריהם ואמר הטיבו אשר דברו כי כן היה החפץ לפניו שלא ישמיעם רק י' הדברות והמראה ישרה בעיניו:

וינועו. פירשו רבותינו לשון זיע כמו נוע תנוע הארץ שמפחדם חזרו לאחור ועמדו מרחוק. ולדעת בעלי הפשט וינועו לשון תנועה כי נעו ממקומם לאחוריהם ועמדו מרחוק מלשון נע ונד: