ואיש את קדשיו לו יהיו וגו'. כתב הרמב"ן הנכון בפשט הפסוק שבא לומר שכל קדשי אדם יהיו לו שכל הקדשים שלא ציוה בהם ליתנם לכהן יהיו לבעלים אע"פ שבא לומר שהן נקראין קדש לה' כגון מעשר שני ונטע רבעי ומעשר בהמה אעפ"כ מותרין לבעלים ואיש את קדשיו אשר יתן לכהן כאשר צויתיו לו יהיה כי גם הקדשים אשר צוה לתת לכהנים יש לבעלים זכות בהם שהם לכהן אשר יתנם לו ולא יוכלו שאר הכהנים לגוזלן ממנו וממילא נלמוד שבטובת הנאה לבעלים:
קריאה במקור
הטור הארוך · במדבר · פרק 5 · פסוק 10
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Perush al ha-Torah, Hanover, 1838
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001935796
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 1cbde8ca55fe339a193872a00ed258fc02333c7c443a9acde31b02448481663e