וזבחת וגו' כאשר צויתיך. דרשו רבותינו שנצטוה על פה בהלכות שחיטה. והרמב"ן פי' פשט הפסוק כאשר צויתיך כבר בקדשים כי שחיטה בלשון הקודש הוא הכורת סימני הצואר ואל תשיבני מן וישחטם כצאן במדבר כי הוא מליצה שזבח אותם כצאן. והנה כבר צוה בקדשים ושחט שהוא בסימני הצואר וציוה שיהיה כל מה שהם אוכלים שלמים ועתה כשבא להתיר החולין אמר וזבחת כאשר צויתיך בהיותם קרבנות ותאכל אותם חולין בכל אות נפשך בכל מקום:
קריאה במקור
הטור הארוך · דברים · פרק 12 · פסוק 21
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Perush al ha-Torah, Hanover, 1838
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001935796
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 1cbde8ca55fe339a193872a00ed258fc02333c7c443a9acde31b02448481663e