הטור הארוך · שמות · פרק 25 · פסוק 39

ככר זהב טהור. פירש"י שלא יהא משקלה עם כל כליה אלא ככר לא פחות ולא יותר. וכתב הרמב"ן ודאי כן נראה פשוטו של מקרא אבל תימא לומר כן שאם כן היאך לא יתן הכתוב משקל לגופה של מנורה ואפשר שיהי' רוב הככר לכלים הנפרדים ממנה אבל מתוך משמעות הגמרא במנחות נראה דהא דקאמר ואת כל כליה לא קאי אכלים הנפרדים ממנה אלא על כלים שהם מגוף המנורה כגון נרותיה וקורא אותם כליה אף על פי שמחוברים בה לפי שדרך בשאר המנורות להיותם נפרדים מהם ויש להם שם בפני עצמם. ועל דרך הפשט אומר ככר זהב טהור יעשה אותה ואת כל כליה פי' שיעשה אותה ג"כ זהב טהור כי לא פי' תחלה שיהיו זהב טהור וכן במעשה אומר ויעש את נרותיה שבעה ולא פי' שהן של זהב ומלקחיה ומחתותיה זהב טהור שאין זהב טהור חוזר רק על המלקחיים והמחתות וחזר ואמר ככר זהב טהור עשה אותה ואת כל כליה לומר שעשה כל כליה זהב טהור ולא מן הככר ויכנס עוד בכלל כליה כלים רבים שהוצרכו לה לשמן ולכמה דברים. כתב ר' אברהם הזכיר משקל הזהב במנורה ולא עשה כן בארון ושלחן בעבור היותה כלה זהב ומדתה מן הככר כפי שראוי לעשותה מככר כי מדת הארון ידועה וזהב לציפוי מה שיכיל והכפורת כלה זהב הזכיר מדתה ואין לה עובי כי אם מעט וצפוי הארון והשלחן ושני הזירין כמדת הארון והשלחן ע"כ. ואף לדברי רבותינו דכפורת עובי' טפח אתי שפיר שהרי מדתה ידועה וזהב לפי הצריך לה אבל מנורה אין מדתה ידועה אלא אמר שיעשוה כפי הככר וגובהה של מנורה י"ח טפחים לפי שגובה מערכת הלחם הי' י"ח טפחים והמנורה עשוי' להאיר על השלחן. מה שהביא רש"י הדרש של תיעשה מלמד שנעשית מאיליה אם נפשך לומר שאינו חלוק על מה שכתו' ג"כ במדרש שהראה לו הקב"ה למשה כמין מנורת אש תאמר שאף לאחר שהראה לו מנורת אש נתקשה ונעשי' מעצמה: