הטור הארוך · ויקרא · פרק 19 · פסוק 5

וכי תזבחו זבח שלמים. כי אחרי שאסר הזביחה וכל העבודות לאלילים ולאלקי מסכה אמר כי תזבחו לשם לא תזבחו לו אלא לרצונכם שתהיה עבודתכם לרצון לפניו וירצה בכם כעבד יתרצה לאדוניו. והטעם שלא תחשבו שיהיה בעבודת הצלמים שום תועלת ולא תעשו עבודת השם הנכבד על מנת לקבל פרס. ואמר זה בשלמים שהם הקדשים קלים הנאכלים לבעלים שישמרו במחשבתם שתהיה בכוונה רצוי' וכ"ש בקדשי הקדשים. או מפני שהשלמים מדתן של ישראל כמו שאמרו רבותינו לא הקריבו בני נח שלמים. כתב ר' אברהם טעם להזכיר האם קודם לאב כי הקטן אינו מכיר בתחלה כי אם אמו ואחר כן אביו. ואחר כן שבת כי מצוה על הקטן לשמור שבת ואין ככה בשאר המועדים ואחרי כן יכיר אלקי' ששבת ביום השביעי. ואמר איש פעם אחת דרך קצרה ואמר תיראו לשון רבים כי חייבים הרואים ללמדו ולהכריחו וכן בשמירת השבת. וטעם אני ה' אלקיכם שתעשו כמו שעשיתי ששבתתי מכל מלאכה. אל תפנו אפי' בלב להסתכל באלילים ונקראו כן כי הם דברי שקר כמו רופאי אליל והיא מגזרת אל. ואלקי מסכה לא תעשו לקבל כח העליונים כי אין צורך לאלוה אחר עמו על כן אמר אני ה' אלקיכם. ואמר בל' רבים תפנו תעשו כי הרואה לאחרים שעושין ואינו מגלה הדבר כאלו הוא משתף עמו. וטעם ובקצרכם אחר זבח השלמים כאשר נתתם לשם האימורים מהשלמים כן תתנו מקציר ארצכם לכבוד השם. טעם אחר בסמיכתו ובקצרכם לשלמים אף כי הזהרתי אתכם בזבח שלמים שלא תותירו ובקוצרכם אני מזהיר אתכם שתותירו ותשאירו פאה לעניו לגר. לעני ולגר ואחר כן לא תגנובו כי כיון שצויתיך שתתן משלך לכבוד השם כ"ש שלא תקח משל אחרים ואמר לשון רבים כי הרואה ומחריש גם הוא גנב. ואמר לא תכחשו בפקדון המופקד אצלך והיודע בו ואינו מעיד הרי כאלו הוא מכחש. ואמר לא תשקרו שלא יבקש ממון ממי שאין לו עליו כלום. ואמר אחר כן לא תשבעו כי החשוד בכל אלה ישבע לשקר ואמר לא תשבעו לשון רבים להכניס המשביע (ע"כ?):