תושב ושכיר. תושב הוא גר תושב והוא אשר קבל עליו שלא לעבוד ע"ז כי בזולת זה לא נניח אותו לישב בארצנו כמו שיתבאר בג"ה במה שיבא:
קריאה במקור
רלב"ג ביאור המלות על התורה · שמות · פרק 12 · פסוק 45
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ושכיר. הוא העבד שאין גופו קנוי לו והנה למדה אותנו התורה שאף על פי שיהיו התושב והשכיר מולין לא יותר לנו להאכילם מהפסח ומזה המקום נלמד שהעבד שגופו קנוי יותר לו לאכול מבשר הפסח כשנמול כי הוא יותר נקשר לאמונתנו מהתושב והשכיר ואילו היתה כונת התור' שיהיה העבד הזה אסור לאכול מן הפסח היה ראוי שתבאר זה הדין בעבד ונדע מזה שכן הדין כתושב ושכיר:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Ralbag on Torah, Venice, 1547
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001076606
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 3286abf88ac944aa57787edc617599b55451a70b46f8237b305c4d79a3bbb819