רלב"ג ביאור המלות על התורה · שמות · פרק 12 · פסוק 46

בבית אחד יאכל. ידוע כי הבית יאמר על המקום המוקף מחיצה והנה צותה התורה שהנמנין על הפסח יאכלוהו במקום אחד יגבילוהו מחיצות לא בשני מקומות והכונה בזה היא שיהיה הפסח בכללו נאכל במקום אחד כמו שהקפיד' התורה שיצלה יחד בכללו ראשו על כרעיו ועל קרבו כן הקפידה שיהיה נאכל יחד במקום אחד:

לא תוציאו מן הבית מן הבשר חוצה. ראוי שתדע כי ההוצא' הוא שיעקור האדם הדבר ממקום מה. ויוציאהו משם ויניחהו חוץ מהמקום הראשון. ולה הוא מבוא שלא יעבור האדם על לאו זה אם לא יקח הבשר מהמקום שהוא בו ויוציאהו חוץ למקום ההוא ויניחהו שם אבל אם עקר ולא הניח או הניח ולא עקר הנה אין זה הוצאה אבל הוא קצת ממלאכת ההוצאה ולזה הוא מבואר שלא יתחייב על זה מלקות וכבר נבאר עוד בג"ה דיני ההוצאה אצל הביאור במצות שבת וראוי ג"כ שתדע שאינו חייב על הוצאת הבשר אם אין בה כזית כי לא יפול שם אכילה בפחות מכזית והנה למדנו זה ממה שאמר בראש הפסוק בבית אחד יאכל וזה לראיה כי לא יפול שם אכילה בפחות מכזית כי בדבר נאכל ידבר וזה לא ישלם בפחות מכזית כמו שהתבאר בשרשים הכוללים ומזה יתבאר שאם לא היה הבשר ראוי לאכילה לאי זו סבה שיהיה זה לא יתחייב עליו אם יוציאהו ואפשר שתהיה הכונה בשם בית חבורה כמו ושמחת אתה וביתך שהרצון בו חבורת המתקבצים בביתו מהנשים והטף ובני הבית בכללם ויהיה הרצון בו שיאכל הפסח בחבורה אחת לא בשתי חבורות ולפי שאמר לא תוציא מהבית מן הבשר חוצה למדנו שהמקום אשר יאכלוהו בו ראוי שיהיה מוקף. כדי שיתכן בו שיוציאו אותו משם לחוץ:

ועצם לא תשברו בו. ראוי שתדע כי לא יקרא העצם השחום ומה שידמה לו כי מינו נאכל אפילו בשור ואולם יקרא עצם מה שלא יתכן שיאכל לפי הנהוג ואעפ"י שכבר יקרה שיאכל בגדי הרך ולזה לא יתחייב משום שבירת עצם אלא בעצם שאין מדרכו שיאכל בשור הגדול אחר שנתבשל כי איננו נהוג שיאכל העצם אשר כזה גם בשה. ולפי שאמר לא תשברו בו למדנו שעל שבירתו חייב לא על שריפתו. ועוד שכבר נתבאר בפרשת בהעלותך שכבר יתחייב אפי' בנותר שחייב לשרפו וזה שכבר נאמר שם לא ישאירו ממנו עד בקר ועצם לא ישברו בו. והנה יתבאר מזה שכבר יתחייב על שבירת עצם אפי' בעת שהוא פסול לפי שכבר כפלה התורה לזכור אזהרת שבירת עצם בזה המקום אפי' על מה שיצא מהבשר לחוץ וכן התבאר מזה המקום שאפי' הבשר שהוציאהו חוץ שהוא אסור באכילה כמו שנאמר לא תוציא מן הבית מן הבשר חוצה ועצם לא תשברו בו. ולפי שאמר בו שהוא שב אל הבשר שזכר בזה הפסוק למדנו שאינו חייב משום שבירת עצם אלא אם היה בו כזית בשר או מוח כי כן שיעור הבשר הנזכר כמו שביארנו והנה יתבאר בפרשת בהעלותך שכבר יתכן שיהיה נעשה הפסח בטמאה כאשר היו רב הקהל טמאים ולפי ששבירת העצם הנה האזהרה בה חדוש הנה לא יהיה נוהג אלא בפסח הנזכר בתורה שהוא בא בטהרה והוא גם כן הנהוג על הרוב ואולם הפסח הבא בטמאה לא יתחייב משום שבירת עצם והטעם בזה כי אזהרת שבירת עצם עם שהיתה להעיר על החפזון שצוו בו לאכול בשר הפסח עד שלא היה להם פנאי לשבר העצמות הנה גם כן לכבוד הקרבן שלא ינהגו בו מנהג גרגרנות ואולם הפסח הבא בטומאה כבר הוסר הכבוד ממנו עד שכבר יאכלוהו הטמאים כמו שנבאר בג"ה בפרשת בהעלותך ולזה לא הקפידה התור אם ישבר בו עצם ואולם אמרנו שאזהרת שבירת עצם הוא לבדו חדוש לא זולתה לפי ששאר האזהרות והמצות הנופלות בה ימצא להם דומה בשאר הקרבנות וזה שבעניין צלי אשר יחדה התורה בפסח כזה מצאנו כאיל נזיר שיחדה בו התורה הבשול ועניין היותו נאכל לאנשים מיוחדים במקום מיוחד כן מצאנו בקדשי הקדשים שהיו אוכלים אותם אהרן ובניו לבד בחצר אהל מעד והנה תמצא בהרבה מהקדשים אסור יוצא כמו שיתבאר בג"ה בעניין הקרבנות ואמנם אזהרת שבירת העצם לא נמצאת ולא מה שידמה לה בשאר הקרבנות ולזה אמרנו שהוא חדוש' כל עדת ישראל יעשו אותו מגיד שעניין היות השה נקח לבית אבות או לאדם ולשכנו לא היה אלא בפסח מצרים אבל בפסח דורות ימנה עם מי שירצה עד שכל עדת ישראל אפשר שיתחברו בפסח אחד אם היה שיהיה נודי וזאת העשיה הוא לשחוט אותו בין הערבים ולמדנו מזה שזה חובה לכל אחד ואחד מישראל וכי יגור אתך גר הוא גר צדק שנתגייר וקבל עליו עול מצות התורה: