ואיש כי יקדיש את ביתו קדש ליי'. למדנו שאמרו ואיש כי יקדיש את ביתו שאין האדם שליט להקדיש אלא מה שהוא במדרגת ביתו. רוצה לומר שהוא שלו ויהיה ברשותו ואמנם המטלטלין שאינם ברשותו אף על פי שהם שלו לא יוכל להקדיש אותם והנה התועלת בזה הדין מבואר שאם היה האדם שליט להקדיש מה שיש לו דין בו אף על פי שאינו ברשותו הנה כאשר תרבינ הקטטות בין האנשים בטענותיהם זה על זה ולא ישלטו להוציאם מידם יקדישו ולהיות האנשים נבדלים מענייני ההקדש בתכלי' מה שאפשר יהיה זה סבה שיתחייב הנתבע עצמו להקדיש במה שלא היה לחבירו דין עליו:
קריאה במקור
רלב"ג ביאור המלות על התורה · ויקרא · פרק 27 · פסוק 14
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
והעריכנו הכהן בין טוב ובין רע כאשר יעריך אותו הכהן כן יקום. רוצה לומר שאיך שיעריכנו הכהן אם ערך שיש בו תועלת להקדש אם ערך שיש בו הפסד להקדש הנה יהיה ערך הכהן קיי' ויצא בערך ההוא הבית לחולין או ירצה בזה שיעריכנו לפי מה שהוא בין טוב ובין רע וזה יהיה כשיעריכנו כשוויו:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Ralbag on Torah, Venice, 1547
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001076606
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 3286abf88ac944aa57787edc617599b55451a70b46f8237b305c4d79a3bbb819