רלב"ג ביאור המלות על התורה · ויקרא · פרק 13 · פסוק 18

ובשר כי יהיה בו בעורו שחין ונרפא. הנה שחין יורה לפי הוראת הגדר על מה שיפסד בו העור בסבת חום שאינו חום אש וכשהיה זה בסבת חום אש יקרא מכות אש וזה החום בכלל איך שיהי' הוא חום נכרי ולזה אפשר שיתחדש ממנו העפוש במקומו ויתחדש שם שצרעת אלא שזה לא יהיה בעת שהוא מוגלא במקום השחין והמכוה אבל יהיה אחר שהתחיל לעשות עור חלוש ולזה אמר צרבת השחין הוא כמו שיתבאר:

ולזה אמר ונרפא ר"ל שיהיה נרפא באופן שיהיה שם במקומו מה שידמה לעור ואז יוכל להתחדש בו שאת או בהרת ולזה לא ירצה באמרו ונרפא שיהיה נרפא בשלמות והיה במקום השחין שאת לבנה או בהרת לבנה אדמדמת ר"ל שיהיה צבעה מעורב לבן ואודם בצד שיהיה הלובן המופלג ההוא נוטה לאודם נטייה מה וראוי שנדע שהראייה המעורבת מלובן ואודם ינהג גם בשאת אמר א"כ והנה שאת הנגע לבנה אדמד' מת ומזה נשפט שהענין כן בספחת הבהרת והשאת ויתבאר שזה המראה המעורב עם אודם ינהג גם כן בצרעת עוד בשר שנאמר והנה שאת הנגע לבנה אדמדמת בקדחתו או בגבחתו כמראה הצרעת עור בשר ובכלל הנה מראות נגעי צרעת ראוי שיהיו בלתי מתחלפים באי זה מקום שיהיה מגוף האדם וזה מבואר עם מעט יעיון וכבר ביארו דז"ל איך נשפוט באלו המראין המתמזגין עם אדם לפי מה שקבלו בזה מפי משה איש מפי איש והוא שכבר נקח כוס מלא חלב ונשליך לתוכו שני טפים דם או יהיה מראהו כמראה בהרת לבנה אדמדמת ואם השלכנו לתוכה ארבעה טפים דם יהיה מראהו כמראה השאת אדמדמת ואם השלכנו לתוכו שמנה טפי דם יהיה מראהו כמראה ספחת הבהרת אדמדמת ואם השלכנו לתוכו י"ו טפי דם יהיה מראהו כמראה ספחת השאת אדמדמת והיה זה כן כי האודם להיות הפכיי ללבן באופן מה הנה יחסר לובן הנגע כשהתמזג עמו וכל מה שהיה המראה יותר לבן ישאר יותר לבן וזה בלתי צריך אל ביאור ולזה יתבאר שהבהרת היא יותר לבנה עם אדמומיתה ואחריה השאת ואחריה ספחת הבהרת ואחריה ספחת השאת וזה דומה ליחס מדרגותיהם בלבן ואולם שהמראה הלבן המעורב באודם יורה על הצרעת הוא מבואר מן החוש והסבה בזה כי מפני שהיה שרש הויתו מהדם המעופש הנה יקרה לו והוא היותר נמצא: