וראה הכהן והנה מראה שפל מן העור. רוצה לומר שהיא בהרת מצד הלובן כמו שזכרנו במה שקדם:
קריאה במקור
רלב"ג ביאור המלות על התורה · ויקרא · פרק 13 · פסוק 20
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ושערה הפך לבן. זה יורה על העפוש והחום הנכרי כמו שהתבאר במה שקדם:
וטמאו הכהן נגע צרעת היא בשחין פרחת. מפני החום הנכרי אשר בסבתו נהיה השחין נשאר שם הרושם עד שהגיע ממנו זה העפוש ולזה ייחס אותו לשחין או אפשר שנאמר שיהיה מיוחס לשחין במקרה כי אפשר שיהיה זה העפוש תוך הגוף ולא משל הטבע לדחותו כי אם בזה המקום החלוש שיהיה בו השחין וזה אמנם יהיה לחולשת הטבע והעניין הראשון הוא יותר נאות כי לזה הבדילה התורה בין השחין והמכוה ולא צרפם זה עם זה ואלו היה מהעפוש אשר תוך הגוף היתה הסבה בשניהם אחת בעינה והנה בארה התורה זה הדין בבהרת וממנה נלמד שכן הדין כל שכן בשאר מראות נגעים כי כבר זכרה אותם בתחלת הענין אמ' שאת לבנה או בהרת לבנה אדמדמת:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Ralbag on Torah, Venice, 1547
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001076606
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 3286abf88ac944aa57787edc617599b55451a70b46f8237b305c4d79a3bbb819