רלב"ג ביאור המלות על התורה · ויקרא · פרק 7 · פסוק 10

וכל מנחה בלולה בשמן וחרבה. רוצה לומר מנחת הסלת וחרבה תקרא הסלת שאין עמה שמן כי היא יבשה כמו הענין במנחת חוטא ובמנחת סוטה:

לכל בני אהרן תהיה איש כאחיו. ראוי שנדע כי אין ראוי שתהיה הבדל בחלוקת המנחה לכהנים ובין מנחת הסלת ובין שאר המנחות וזה מבואר מצד עצם העיון ועוד שכבר אמר במנחת חוטא והיתה לכהן כמנחה למדנו מזה שאין הבדל בעניין היות המנחה לכהן בין מנחה למנחה ועוד שכבר יורה זה שתהיה לכהן המקריב אותה ועוד שלא יתכן שיחלק עשרון סלת לכל הכהנים בכללם כי לא יגיע לאחד מהם בזה האופן חלק מוחש ולזה יחוייב שתהיה הכונה באמרו לכל בני אהרן תהיה איש כאחיו לכל אנשי בית אב של אותו היום והנה לא אמרה תורה בזה המקום לכהן המקריב אותה לו תהיה לשתי סבות האחת ללמד לנו כי מה שאמרה לכהן המקריב אותה לו תהיה אין הרצון בו שיקריב בפעל אבל הכוונה בו הראוי להקריב אז והם אנשי בית אב והשנית שאם אמרה בזה המקום לכהן המקריב אותה לו תהיה היינו חושבים שלא תחלק זאת המנחה כלל לאנשי בית אב אבל יקח אותה האחד מהם והוא המקריב אותה לפי שאינה ראויה ליחלק באופן החלק מנחת מאפה תנור או מנחת מחבת או מרחשת כי המנחות ההם הם אפויות ואי זה חלק שיגיע מהם לכהן הוא ראוי לו לאכלו אבל מנחת הסלת תחסרה לישה ואפייה ולזה לא יהיה החלק המגיע לאחד מאנשי בית אב ראוי בפני עצמו ולזה בארה לנו התורה שזאת המנחה גם כן החלק לאנשי בית אב והם משתי אלו הלשונות שאמרה התורה בזה המקום בזכירת הכהנים בקדשי הקדשים למדנו שכונת התורה היא שיהיו נחלקים לאנשי בית אב כי הם הראוים אז להקריב מפני שהוא יומם ולא יצא מכלל החלוקה הבעל מום ואם אינו ראוי להקריב הוא ראוי לאכול וכבר בארה התורה שכהן בעל מום חולק עם אנשי בית אב כמו שזכרנו ולמדנו מאמרו איש כאחיו שאין הקטן חולק בקדשי הקדשים: