ואל בני ישראל תאמר איש איש וגו'. אחר שהזהיר מלהעביר זרעו למולך זכר הענש והיא סקילה אמר עם הארץ ירגמוהו באבן והוא מבואר שהסקילה תהיה בשני פנים אם שישליכו האבן על החוטא אם שישליכו החוטא על האבן אמ' במעמד הר סיני כי סקול יסקל או ירה יירה ולפי שהתורה אמר ואהבת לרעך כמוך ראוי שנבחר הקלה שבב' אלו המיתות ובכלל הנה מפני שתשלם מצות התורה בזה בקלה שבאלו המיתות הנה אין ראוי שנעשה יותר מזה כי בכמו אלו העניינים ראוי שנקח המעט שאפשר שתשלם בו כונת התורה והוא מבואר שההשלכה על האבן היא היותר קלה ההמתה וימצא בה יותר מעט הצער כי כבר נרדם בשרו הרדמה מה בנפילה באופן שלא ירגיש הרגש חזק במכת האבן כמו שהיה מרגיש בזה אם השליכו האבן עליו ולפי שאמרה תורה במה שיבא מענין הסקילה יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו ויד כל העם באחרונה למדנו שהעדים מתחילים מזה הפעל באופן שיהיה כדי להמיתו ולזה היו דוחפין אותו ממקום גבוה שיש בנפילה ממנו כדי המית ואם לא מת בזה משליכין עליו אבן שיש בה כדי להמית:
קריאה במקור
רלב"ג ביאור המלות על התורה · ויקרא · פרק 20 · פסוק 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Ralbag on Torah, Venice, 1547
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001076606
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 3286abf88ac944aa57787edc617599b55451a70b46f8237b305c4d79a3bbb819