רלב"ג ביאור המלות על התורה · ויקרא · פרק 23 · פסוק 11

והניף את העומר לפני יי' וגו'. כבר ביארנו במה שקדם שהתנופה הוא למזרח מוליך ומביא מעלה ומוריד והנה זאת התנופה איננה לעומר בעצמו כי כבר קדם בתנופה שהיא לדבר המתוקן להקריבו כאלו תאמר אשי החלבים ומה שידמה להם מה שנזכר בו התנופה ואולם היא לסולת העומ' כשהו' באופן מוכן להקריבו וכבר התבאר בפרשת ויקרא איך נעה מנחת העומר והוא מה שאמר ואם תקריב מנחת בכורים וזה מבואר שהמאמר בו במנחת העומר היא מנחת בכורים וזה היא שראשונה לכל המנחות הבאות מן החדש ואין לאומר שיאמר שיהיה הרצון בה ב' הלחם הבאים בחג השבועות שנקראו מנחת בכורים במה שאחר זה כי לא יצדק בה מה נאמר בזאת המנחה בפרשת ויקרא וזה כי היא בלתי שתעשה חמץ כי כבר יקריבו ממנה ליי' מגרש' ומשמנה על כל לבונתה וכבר נאמר שם במאמר כולל כל המנחה אשר תקריבו ליי' לא תעשה חמץ. ואמנם שתי הלחם הבאי' בעצרת הם חמץ כמו שיתבאר בזאת הפרשה ולזה הוא מבוארת שזאת המנחה היא מנחת העומר ושהיא באה מצה ואופן מעשיה היא באופן שנתבאר שם והוא שקולין את התבואה אשר בעומר ההוא באש כדי שייבש ויתכן לטחון אותו ולקחת הסלת ממנו וטוחנים אותו בריחים של גרוסו' כדי שתהי' הסולת יותר יפה וזהו אמרו גרש כרמל ואחרי כן יבדרו הסלת היותר יפה ממנה בכל הפנים שאפשר ויקחו ממנו עשרון שהוא השעור הקטן אשר ממנחות לפי שלא נזכר בתורה לזאת המנחה שעור ויבללו אותו בשמן בקטן השעור הנזכר בתורה והוא לוג כי לא נזכר שם שעור לשמן אשר יבללוהו בו ונותנין עליו קומץ לבונה ומניף הכהן זאת המנחה במזרח ומגישה למקום הגשת המנחות וקומץ מגרשה ומשמנה על כל לבונתה כמו שנזכ' בפרש' ויקרא ומקטיר זה הקומץ והשאר נאכל לכהנים ונאפה מצה כמשפט המנחה שהקריבו ממנה ליי' עם שזה העניין הוא ביום השני של פסח שאי אפשר לאכול חמץ ולמדנו שהתנופה היא בכהן שנאמר יניפנו הכהן אבל קודם התנופה כמו הקצירה וההבאה כשר בכל אדם ולמדנו שהבאת העומר היתה ביום שני של פסח שנאמר ממחרת השבת וזה השבת הוא בהכרח אם יום ראשון של פסח אם יום שביעי כי לכל אחד מהם שבת כמו שנזכ' במה שקדם וכבר יתבאר ממה שאמר בספר יהושע שהוא ממחר' יום ראשון של פסח שנאמר ויאכלו מעבור הארץ ממחר' הפסח מצות וקלוי וכבר עשו הפסח בי"ד יום לחדש בערב כמו שנזכר שם והנה היה יום י"ו בניסן מחרת הפסח כי בליל ט"ו היה נאכל והוא ממחרת השבת הנזכר בזה הפסוק ולזה הזכיר כי ביום ההוא אכלו מצו וקלוי כי כבר נאסר להם קודם הנפת העומר לאכול מהחד' לחם וקלי וכרמל כמו שיתבאר בזאת הפרשה והנה חוייב שיהיה מצות לפי שכר היה אסור להם לאכול חמץ וזה ג"כ לאות כי אמרו ממחרת השבת ירצה בו מחרת יום ראשון של פסח ולפי שהנפת העומר הוא ממחרת השבת והספירה שזכר אחר זה היא גם כן ממחרת השבת והיא גם כן מהחל חרמש בקמה למדנו שהקצירה לא תהיה אלא אחר יום ראשון של פסח ולפי שזאת המנחה קבוע זמנה והוא ממחרת השבת למדנו שזאת הקצירה דוחה שבת. ולפי שהראוי בספירה שתהיה בהתחלה אחרי הדבר הנספר לא באמצעם ויהיה התחלת הימים לפי התורה בתחלת הלילה למדנו שמצות הקצירה היא בתחלת ליל י"ו בניסן ולפי שאמר מהחל חרמש בקמה למדנו שמצות העומר לבא מן הקמח וכן מצותו להביאו מן הלח ולזה צותה התורה שיביא קלוי באש ליבשו אלא שהוא מבואר ממה שנאמר בזאת הפרשה שאם לא מצאו מהקמה אפשר להביא מהעמרים אף על פי שהם יבשים שנאמר והבאתם את עומר ראשית קצירכם כיון שהוא ראשית הקצירים הנה אין קצירתו בי"ו בניסן מעכבת: