לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו. הנה מפני שלא אמר לא תחרוש בסוס ובחמור אבל לקח שני מיני' מן החי ההולך אחר טמא ואחר טהור למדנו שזה הדין נוהג בכל שני מיני בהמה או היה שיהיה הא' טהור והשני טמא כמו הענין בשור ובחמור ואין ראוי שנבין שלא יהיה זה נוהג אלא בשור וחמור לפי שכבר מצאנו שדקדקה התורה בכלאי' בכל שני מיני בהמה שנאמר בהמתך לא תרביע כלאים וכל ב' מיני זרעים שנאמר שדך לא תזרע כלאים הנה מפני זה ראוי שנבין מזה המקום שדקדקה התורה נשתוף שי מינים במלאכה שאחד מהם מהטהורה והשני מהטמאה ולפי שאמר יחדיו למדנו שאיך שיהיו במלאכה אחת עובר המשתף אותם במלאכה ההיא על זה הלאו והנה לקח החרישה תמורת כל מלאכה שישתתפו בה כי אין בכאן סבה תחוייב שדקדקה התורה בשור וחמור ולא בשאר המינים ושכבר דקדקה התורה בחרישה ולא בשאר המלאכות ולפי שאמר בשור ובחמור למדנו בשור ואדם או בחמור ואדם לא יאסר זה ועוד כי האדם מצד הנהגתו הב"ח במלאכתם הוא משתתף עמהם. ואם היה האדם מוזהר מלחרוש עם השור אם עם החמור היה ראוי שתצוה לא תחרוש בשור או לא תחרוש בחמור:
קריאה במקור
רלב"ג ביאור המלות על התורה · דברים · פרק 22 · פסוק 10
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Ralbag on Torah, Venice, 1547
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001076606
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 3286abf88ac944aa57787edc617599b55451a70b46f8237b305c4d79a3bbb819