דברו אל בני ישראל. למדנו שאין אלו הטמאות נוהגות אלא בבני ישראל לא בגוים:
קריאה במקור
רלב"ג ביאור המלות על התורה · ויקרא · פרק 15 · פסוק 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
איש כי יהיה זב מבשרו. הנה הרצון בזיבה בזכר שישפך ממנו זרע דומה ללובן ביצה המוזרת והנה ראוי שתהיה התחלת הזיבה מבשרו שידחה זה המותר לא שיהיה זה בסיבת דבר מחוץ וראוי שתדע שהזוב נוהג בקטן וכן הענין בזוב הנקבה הקטנה שנאמר בסוף זאת הפרשה והזב את זובו לזכר ולנקבה והנה היה זה כי אף על פי שהזרע המבושל אינו ראוי שימצא בפחות מבן תשע שנים ויום אחד כמו שנאמ' אחר זה ולזה אינו ראוי לביאה עד אותו הזמן כי לא יתחזק על בשול הזרע הנה הזוב אפשר שימצא כן לפי שהוא נא בלתי מבושל וכן הענין בנדות האשה והזבה ר"ל שהוא נא ובלתי מבושל ולזה לא ימנע המצאו בנקבה קטנה:
זובו טמא הוא. למדנו שהזוב בעצמו הוא טמא ויתבאר שהוא אב הטומאה מרוק הזב שהוא מטמא אדם כמו שיתבאר אחר זה וכל שכן שהענין הוא כן בזובו:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Ralbag on Torah, Venice, 1547
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001076606
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 3286abf88ac944aa57787edc617599b55451a70b46f8237b305c4d79a3bbb819