רלב"ג ביאור המלות על התורה · ויקרא · פרק 15 · פסוק 3

זאת תהיה טומאתו בזובו רד בשרו את זובו. ר"ל שישפך הזוב מבשרו ויצא לחוץ בזה האופן או שהחתים בשרו מזובו ר"ל שיצא זובו לחוץ באופן שתסגר בו נקב הערוה סגירה מה כי זה דרך הזוב כשיהיה כמות מעט הנה איך שהיה מאלו הפנים הנה הוא טמא ולפי שזאת הטמאה היא לזב בכל שהוא והיה בלתי אפשר כשיתואר כשהוא זב בראיה הראשונה למעוט השעור הנה לא יטמא הזה טומאות זוב כי אם בראיה השנית וזה שכבר יתואר דבר בתואר מה אם מפני המשך בו הדבר ההוא זמן ארוך אם מפני הרבות לעשות הדבר ההוא והמשל שהוא יתואר שהוא רופא כאשר רפא פעמים רבות ויקרא אדום כשנמצא בו מראה אדום זמן ארוך ולזאת הסבה לא יתכן שיתואר האדם כשהוא זב בראיה הראשונה כי אין שם ריבוי מספר ולא ארך בזמן ובהיות הענין כן הנה הפחות שיתואר כשהוא זב בראיה השנית ולזה יתבאר שדין ראיה ראשונה של זב לטומאה הוא כדין שכבת זרע והוא מבואר מזה כי טומאת הזב תלויה בראיות לא בימים כמו הענין בזבה ולזה ראוי שנחקור מתי תהיה הראיה או הראיות בראיה אחת ומתי תהיה או תהיינה בראיות רבות ונאמר כי מפני שהראיה הזאת הוא הדחות המותר הזרעי מכלי הזרע הנה ראוי שימצא שם עת ראשון לא יתכן שיהיה בו זה ההדחות שני פעמים וכאשר נעמוד על זה העת מצד החפוש בחוש הנה יודע שכל מה שיראה תוך זה העת הוא ראיה אחת ואע"פ שהפסיק בראיה ההוא וראוי שיהיה זה העת הוא הזמן שישלם בו הדחות זה המותר בטבע ולזה כאשר נמשכה הראיה יותר מהשעור ההוא ידענו שזה הוא הדחות שני וכן אם נמשכה הראיה יותר מכפל מזה השעור ידענו שזהו תהיה ראיה הג'. והנה עמדו הראשונים על זה השעור לפי מה שקבלו מפי משה עם שהוא מבואר מן החוש והוא כדי טבילת האדם וספוגו אחר הטבילה ר"K שלא יגיע שיעור הראיה האחת לשיעור טבילה וספוג':