רלב"ג ביאור המלות על התורה · שמות · פרק 12 · פסוק 15

שבעת ימים מצות תאכלו. ר"ל שמה שתאכלו מן הלחם יהיה מצה אבל לא חייבה התור' לאכול מצה כי אם בלילה הראשונה והיא ליל ט"ו כמו שיתבאר אחר זה:

אך ביום הראושן. הוא יום ארבעה עשר אשר דבר בו תחלה וצוה שישחט הפסח כל בין הערבי' כי היום אשר ידבר בו עתה הוא יום חמשה עשר והוא אשר צוה לאכול בו הפסח והנה אמ' כי ביום ארבעה עשר יחוייב להשבית שאור מבתיהם וזאת ההשבת' היא שיבטלו החמץ ההוא ויוציאוהו מתורת אוכל ויהיה נחשב להם כאבן וכעפר וכמה שידמה להם מהדברים שאינם ראוים לאכילה ולזה אמר תשביתו ולא אמר תסירו. ואולם העת שיחוייב שתהיה נשלמת זאת ההשבתה בו הוא ביום י"ד. ולפי דיני התורה הוא בחצי היום וראית זה שכבר אמרה התורה בענין זביחת הפסח לא תזבח על חמץ דם זבחי כמו שיתבאר במה שיבא ובהיות הענין כן הנה יצטרך שתשלם השבתת החמץ קודם שיגיע זמן שחיטת הפסח שהוא בחצי היום כמו שקדם:

מיום הראשון עד יום השביעי. רוצה לומר מהשבעת ימים שצוה שיהיה מה שנאכל אותו מהלחם מצה ולזה נתן טעם לזה הצווי ואמר כי כל מי שיאכל חמץ באלו השבעת ימים ישיגהו עונש נפלא והוא שתכרת נפשו רוצה לומר שלא יהיה לה השארות כלל אבל תאבד לגמרי כמו שהתבאר במכילתא ובהיות הענין כן הנה יחוייב שיהיה מה שנאכל אותו מהלחם באלו השבעה ימים מצה ולהרחיקנו יותר מאכילת החמץ צוה גם כן שנשביתהו מבתינו קודם הכנס אלו הז' ימים. וראוי שתדע שזה העונש הנפלא לא יהיה אלא למי שיעשה זה במזיד אבל אם עשה זה באונס אין לו אשם בזה וזה מבואר מאד כי לא יתכן שיענש האדם על מה שעשהו באונס ועם שהוא מבואר כי כבר בארה התורה בעניין הנערה המאורסה כשנאנסה שאין לה חטא משפט מות אמר ולנערה לא תעשה דבר כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה. וכן אם עשה זה בשוגג יפטר מהכרת ויתחייב קרבן כמו שיתבאר בג"ה בפרשת ויקרא: