רלב"ג ביאור המלות על התורה · שמות · פרק 12 · פסוק 16

ביום הראשון מקרא קדש. ראוי שתדע שהתורה בארה במה שיבא כי אנחנו נקרא מועדי יי' מקרא קדש כמו שכתוב אלה מועדי יי' מקראי קדש אשר תקראו אותם במועדם. רוצ' לומ' שהקריאה הזאת היא מסורה לנו וכבר נבאר אחר זה שהיא מסורה לבית דין הגדול לבד. ואין ראוי שיאמן שתהיה זאת הקריאה במועדים בעצמם כי אם בחדשים כי הם תלויי' בקדוש החדש כי הם ביום מוגבל מהחדש ולזה הוא מבואר כי כשידענו מתי היתה תחלת החדש ידענו מתי יהיו המועדים אשר יהיו בחדש ההוא. ולזה הסכימו רז"ל שזאת הקריאה היא לקדש החדש וממנו תמשך קדוש' המועדי' וזאת הקריא' היא שיאמרו בחדש ההוא שהו' מקודש כשיתבאר להם שהלבנה נראת מבערב והנה צותה התורה שיהיה היום הראשון מאלו השבעה ימים קדש. וכן השביעי וענין זאת הקדושה היא שנצטוינו לשבות בהם ממלאכה שאינ' לצורך אוכל נפש בעצמותה כמו שיתבאר אחר זה:

כל מלאכה לא יעשה בהם. היא מצות לא תעשה נזהרנו בה מעשיית מלאכה לבד המלאכה שישתמשו בה לצורך אוכל נפש והנה זאת המלאכה שאינה לצורך אוכל נפש היא המלאכה אשר קראה אותה התורה מלאכת עבודה וזה דבר ידענוהו מזה המקום וזה כי היא אמרה תמורת זה המאמר במקומות אחרים כל מלאכת עבודה לא תעשה. והנה נבאר בג"ה מה שיוכלל בשם מלאכה באופן שלם אצל באור מצות שבת. והנה מלאכות שהם לצורך אוכל נפש הם כמו הבשול והשחיט' והטחינ' והרקד' והעשלישה והאפייה וההבערה וההוצאה מרשות לרשות ואלו המלאכות ומה שידמה להם הם שאפשר לעשות ביום טוב ואפילו לבהמותינו וזה נכלל במה שאמר אשר יאכל לכל נפש שאם היתה הכונה בזה שלא יותר לנו לעשות רק אשר יאכל לאדם לא היה אומר לכל נפש ואולם אמר לכל נפש להתיר לנו לעשות מה שיאכל לכל נפש מנפשות בעלי חיים. וראוי שתדע שמה שאמר בכאן אשר יאכל לכל נפש יובן על שני פנים האופן האחד שיאכל בפועל והאופן השני שהיה דרכו שיהיה נאכל ואין ראוי שנבין שתהיה כוונת התורה באמרה אשר יאכל שיהיה נאכל בפועל שזה בלתי אפשר לנו לקיימו כי לא ידע האדם מה יצטרך לו לאכול באופן שיעשה ממנו השעור הוא לבדו ולא יוסיף עליו וכל שכן שאי אפשר לו לעמוד על שעור מה שיצטרך לו מן האש לבשל ולאפות ולה הוא מחוייב שתהיה הכונה בזה שכבר יותר לנו לעשות מה שדרכו שהוא נאכל וזה כמו שרש כולל לכל הפעולות והתארים אשר זכרה אותם התורה ובהיות הענין כן הנה כבר יותר לנו דרך משל לאפות ולבשל ואף על פי שלא נצטרך אליו כי אין כונת התורה להתיר מה שנצטרך אליו לבד אבל התירה המלאכו' אשר תהיינה בעצמותם לצורך אוכל נפש. ואולם רז"ל עשו סייגים וגדרים בענין אלו המלאכות כמו שנבאר אצל זכירתנו שרשי זאת המצוה ולפי שאין בכאן כי אם לאו אחד לכל סוגי המלאכות שאינם לצורך אוכל נפש הנה אם עשה אותם האדם כלם בהתראה אחת אינו חייב אלא אחת מה שאין כן בשבת כמו שיתבאר במה שיבא בג"ה. וראוי שתדע כי אף על פי שבאה בכאן באזהרה מעשיית מלאכה ובז' של פסח בלאו אחד הנה הם שתי מצות לא תעשה כי כבר בא לאו אחד בכל אחד מאלו הימים ביחוד בפרשת אמור אל הכהנים ובזולתה: