רלב"ג ביאור המלות על התורה · ויקרא · פרק 5 · פסוק 22

או מצא אבדה וכחש בה. הוא דבר שיש לאחרים חק עליו ולא בא לידו מביתם והם אינם יודעים בזה. ובזה נכלל כל דבר שבממון שיהיה לאדם מרעהו והקדימה התורה זכירת הפקדון והמלוה לפי שהוא יותר נמצא ואח"כ זכרה הגזל והעושק ששניהם יודעים בו ואח"כ זכרה ענין האבדה שאין יודע בה כי אם מצאה:

וכחש בה ונשבע על שקר. רוצה לומר שנשבע שאין בידו כלום ויהיה נשבע על שקר. ר"ל שיהיה יודע ששקר הוא מה שנשבע עליו הוא כפירתו הממון. ולזה יחוייב שיהיה מזיד בממון:

על אחת מכל אשר יעשה האדם לחטא בהנה. עניינו כמו אשר חטא מן הקדש והרצון בו שיהא נהנה ממון מפני כפירתו כמו שזכר בפרטי זה העניין דבר שבממון. ואולם בשאר הדברים שאינם ממון לא ינהג זה הדין והנה יתבאר ממה שאמר על אחת שכל אחת ואחת מאלו השבועות אשר בזה התאר יתחייב זה הקרבן ושלא יתחייב על השבועה האחת אפילו שהיא לדברים רבים יחד בזה התואר או לאנשים רבים כי אם קרבן אחד והנה יתבאר שזה הדין לא יהיה אלא בדבר המטלטל ויתבאר שה הדין אינו בקנסות לפי שאין כפירתו מועילה לו בזה כי אפילו אם יודע יפטר כמו שיתבאר בפרשת ואלה המשפטי' והוא מבואר שאין זה הדין נוהג בקרקעו' ולא בשטרות אף על פי שהן מטלטלין לפי שאין גופן ממון ולא בעבדים לפי שדינן ודין הקרקעות אחד וזה כי הקרקע לא יתכן בה הכפירה והגזל כי הוא לפני בעליו בחזקתו. וכן העבדים לא תתכן בהם חזקה תוציאם מיד הבעלים כי להם בעצמם התחלת תנועה בחירית לשוב אל אישם הראשון והוא עוד מהדברים שלא יתכן בהם כפירה כי ישלו קול עם שהעבד בעצמו יגיד העניין: