רלב"ג ביאור המלות על התורה · ויקרא · פרק 5 · פסוק 23

והיה כי יחטא ואשם. ר"ל כאשר יתן אל לבו שחטא ואשם בזאת הכפירה והשבוע' עליה הנה יתכפר לו בזה האופן שזכר רוצה לומ' שישיב הממון שכחש בו לבעלי' בתוספת חומשו ואחר יביא איל תמים לאשם. וראוי שתדע שזה אמנם יהיה כשיודה מעצמו שיש בידו הממון ההוא אבל אם העידו זה עדי' והוא מכחישם לא ישלם אלא הקרן כי אולי היה יודע ששבועתו תהיה שקר ושכח שיהיה לאיש ההוא הממון בידו וכבר חייבה התורה שיהיה יודע בעת שנשבע שהא נשבע על שקר או מכל אשר ישבע עליו לשקר ממה שידמ' לאלו הפרטי' כאלו תאמ' שנתחייב לו ממון מפני פירו' שמכר לו או מפני ירושה או עסק שנתן בידו להתעסק בו בסחורה ישבע עליו לשקר רוצה לומר שידע ששקר נשבע בעת השבועה ושלם אותו בראשו וחמישיתו יוסף עליו לאשר הוא לו יתננו ביום אשמתו אין בספק שאמרו לאשר הוא לו יתננו אינו שב אל חמישית לבד כי הקרן יותר ראוי שיאמר בו זה המאמר כי בו יתכן שיאמר לאשר הוא לו ולזה יהיה הרצו' בזה שיהיה מה שישלם נוסף חמישיתו על הקרן שהוא הראש ומזה יתבא' שיחוייב לו שישיבהו לבעלים לא לזולתם קודם שיביא קרבנו שנאמר לאשר הוא לו יתננו ביום אשמתו לא לבנו ולא לשלוחו ואת אשמו יביא לה' איל תמים מן הצאן בערכך לאשם רוצה לומר בערכך שני שקלים ויתבאר שלא יתכן להביא הקרבן קרבן השתלומין כמו שהתבאר בקרבן מעילה ולפי שזכר בזה המקום תחלת התשלומין ואח"כ הבאת האשם ויתבאר שאין החמש מעכב מקרבן מעילה שראוי שיהיה הבאת החמש בו יותר חמור לפי שהוא להקדש ועם כל זה איננו מעכב ועוד שכבר אמר בזה המקום והשיב את הגזלה אשר גזל וגו'. וזה ממה שיורה שלא הקפידה התורה שישלם קודם הבאת קרבנו כי אם הקרן ועוד שאמר לאשר הוא לו יתננו יאות לפי הלשון על הקרן לבד: