רלב"ג ביאור המלות על התורה · במדבר · פרק 5 · פסוק 6

איש או אשה כי יעשו מכל חטאות האדם למעול מעל ביי' וגומ'. ר"ל בחטאת האדם מה שיחטא האדם לחבירו כמו שגזל ממנו או שכחש בעמיתו בפקדון או בתשומת יד ואמר למעול מעל בה' שכחש בעמיתו ונשבע על שקר וכבר נתבאר בסוף פרשת ויקרא דין זה העניין בכללות ולא נשנית זאת הפרשה בזה המקום כי אם מפני מה שנתחדש בה והוא שאם מת הנגזל ואין לאיש גואל להשיב האשם אליו הנה ישיב האשם עם החומש לכהן ואחר יביא אשמו לכפר עליו כי לא תשלם לו הכפרה בעוד שהוא מחזיק הגזל ומה שאמ' והתודו את חטאתם אשר עשו למדנו שחייב החוטא להתודו' על חטאו ואף על פי שכבר נענש עליו הלא תראה שזה הגוזל שהו' משיב הגזלה ומוסיף חומש ומביא קרבן חייב להתודות ולזה יתבאר שכל חייבי מיתה חייבי' להתודות כדי שתהיה להם כפרה כי העונש לא יכפר עליהם בזולת הווידוי וכבר יתבאר זה גם כן בכללות לפי מה שמצאנו שעל קרבנות היו הבעלים מתוודים וזה מבואר בהרבה מהם והנה החומש אינו מעכב הכפרה שנאמר האשם המושב ליי' לכהן והנה האשם הוא קרבן שנ' והשיב אשמו בראשו וידמה שזכר בזה המקום בזאת הפרשה להסיר הרע מהמחנה אשר יביא למריבה וקטטה והוא שיהיה האדם נזהר מלהחזיק בממון חבירו שלא כדין ולא יסמך על חולשת שכנגדו שאין לו גואלים כי התורה שמה גואליו היותר נכבדים שבישראל להשיב האשם עליהם כדי שלא יהנו לו מעשיו המגונים: