ואם האכל יאכל מבשר זבח שלמיו ביום השלישי לא ירצה. הנה בביאור זה הפסוק מהעומק וקושי וזה אי אפשר שנאמר שתהיה הכוונה בזה במה שיובן ממנו בתחלת העיון רוצה לומר שאם יאכל מבשר הזבח ביום השלישי שלא ירצה וזה שכבר התבאר בפרשת אחרי מות כי בזריקת הדם תשלם הכפרה אמר שם ואני נתתיו על המזבח לכפר על נפשותיכם כי הדם הוא בנפש יכפר ואחר שלמה הכפרה אין ראוי שיאמן שישוב החטא על עניינו. ובכלל הנה אחר שנרצה הזבח לא יתכן שישוב להיות בלתי נרצה וזה מבואר בנפשו ולזה גם כן יתבאר שאמרו המקריב אותו לא יחשב לו אין הרצון בו שלא יהיה נחשב לו לדבר הזבח אשר אכלו ממנו אחר זמנו ולזה יהיה יחשב לו מעניין מחשבה. והרצון בו שלא יחשב זה העניין למקריב אותו שהוא בעל הזבח כמו שאמר ברא' זאת הפרשה אשר יקריב ליי':
קריאה במקור
רלב"ג ביאור המלות על התורה · ויקרא · פרק 7 · פסוק 18
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Ralbag on Torah, Venice, 1547
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001076606
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 3286abf88ac944aa57787edc617599b55451a70b46f8237b305c4d79a3bbb819