רלב"ג ביאור המלות על התורה · ויקרא · פרק 14 · פסוק 7

והזה על המטהר מן הצרעת שבע פעמים. אחשוב שכבר יתבאר מלשון התורה כי על כל הזאה טבילה רוצה לומר שיזה ויטבול שבע פעמים והנה לא יחדה התורה אבר מיוחד תהיה בו ההזאה והנה מפני שזה היה לכונה שהוא נפרד עתה ממה שהיה בו מההפסד והחלי ולזה ישלח את הצפור החיה על פני השדה. הנה ראוי שתהיה במקום מורה על ההפרד ולזה תהיה זאת ההזאה אחורי ידו כאלו יאמר שהוא בלתי מחזיק עוד בזה העפוש וההפסד כי תוך היד מורה על החזקה ואחורי ידו מורה על הפך זה והוא מבואר בנפשו ולזאת הסבה בעיני תהיה ההזאה בבית המנוגע כשטהר על משקוף הבית מבחוץ:

וטהרו ושלח את הצפור החיה על פני השדה. רוצה לומר שכבר תהיה זאת ההזאה לטהר המצורע וכבר ביארנו סבת זה בסוף פרשת שמיני והיא על יד כהן. ולמדנו מזה ששאר הפעולות שבגופו שבהם רושם לטהרתו הם נעשים על ידי כהן ולזה יתבאר שתגלחתו נעשית על ידי כהן ואחר כך ישלח את הצפור החיה אשר הזה בה על פני השדה וזה השלוח לא יצטרך שיעשה על ידי כהן לפי מה שהגבלנו ממה שאמר הכתב וטהרו ולפי שזה השלוח הוא על פני השדה שהוא חוץ לעיר הנה הוא מבואר שלא יהיה שלוח על פני השדה אם היה בשדה חוץ לעיר אבל יתחייב מזה הלשון שישלחה מתוך העיר על פני השדה: