רלב"ג ביאור המלות על התורה · ויקרא · פרק 14 · פסוק 8

וכבס המטהר את בגדיו. לטהרם מן הטמאה הראשונה ואף על פי שכבר ישוב לטמאם אחר זה בלבשו אותם הנה הטמאה ההיא באופן מה למטה מהטומאה הראשונה כמו שיתבאר:

ורחץ במים וטהר ואחר יבא אל המחנה. הנה זאת הטבילה תהיה אפילו במי מקוה כי לא אמר במים חיים ויטהר בה מלטמא בביאה ומלטמא משכב ומושב לא יטמא כי אם הטומאה שזכרה התורה אחר זה והיא שהוא מטמא בגדים במגע ולזה הוא מבואר שהוא מטמא עדיין אדם וכלים במגע ולא נלמד מזה שיטמא במשא כי יש שם מי שיטמא במגע ולא יטמא במשא לחולשת טומאתו כמו שיתבאר בפרשת שמיני ואחר זה גם כן יותר להכנס לפנים מן החומה:

וגלח את כל שערו. הנה התגלחת היא על ידי כהן כמו שבארנו ואמרו כל שערו רוצה לומר כל שערו אשר בנראה מגופו שהרי אמר אחר זה בפרטי השער:

וישב מחוץ לאהלו שבעת ימים. הטעם בזה הוא להפרישו מאשתו כי המשגל הוא ממה שיזיק לו בהחלישו החום היסודי ואולי יהיה זה סבה להשיבו לעניין חוליו ולפי שאין המשגל מזיק לאשה בזה האופן כי זרעה הוא נא בלתי מבושל והיה מאמר התורה בזה בלשון זכר למדנו שאין הדין נוהג באשה כי היא מותרת בתשמיש המטה והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו את ראשו ואת זקנו ואת גבות עיניו ואת כל שער יגלח כבר ביארנו שהתגלחת היא נעשית בכהן וכבס את בגדיו ורחץ את בשרו וטהר הנה בזאת הטבילה יטהר לכל הדברים של חולין זולתי לקדשים ולמקדש שלא יטהר לפי שהוא מחוסר כפרה כמו שנתבאר ביולדת ומשם נלמד זה העניין ולזה אמר בהשלמת הבאה קרבנותיו וכפר עליו הכהן וטהר ולולא שכבר היה טמא לדבר מה לא אמר וטהר: