רלב"ג ביאור המלות על התורה · שמות · פרק 30 · פסוק 10

וכפר אהרן על קרנותיו האחת בשנה. רוצה לומר שיזה בהם ביום הכפורים כמו שיתבאר בפרשת אחרי מות והנה לא זכר עשיית מזבח הפנימי עם עשיית השלחן והמנורה אך המתין לזכור עשייתו עם זכירתו עשיית מזבח החיצון להורות שאלו שתי המזבחות יכוון בהם כוונה אחת בעינה כי שניהם מורים על ההפסדים אלא שמזבח הפנימי מורה על הפסד האדם אשר ישאר ממנו דבר בלתי נפסד והוא הנפש וזה היה מיוחד עניינו להקטרת הקטרת כמו שזכרנו והנה הסבה בזה זכרנוה עם זכירתנו ענין המנורה ושלחן הזהב ולפי שההויה יותר נכבדת מכל המורכבים זולתי האדם היה שלא יתחנך מזבח החצון כי אם בתמיד של שחר כי טבע היום הוא נאות להויה כמו שיתבאר למי שעיין בטבעיות. ולפי שההפסד באדם שהשלים נפשו יותר נכבד לו מההויה היה שלא יתחנך מזבח הזהב כי אם בקטרת שבין הערבים כי טבע הלילה הוא נאות להפסד ואמנם היה זה כן כי ההויה הוא באד' לזה התכלית בהפך הענין בשאר המורכבים וכן הענין בהדלקת המנורה כי היא תורה על ענין השגת שלמות האדם באמצעות כלי הנפש המרגשת עד שנרותיה יאירו מזה לצד הכרובים. וראוי שתדע כי ארון העדות היה לפאת מערב כדי להרחיק מנתינת האלהו' לשמש כמו שעשו הרבה מהתועי' הקודמים וזה כי בהשתחויתם אל היכל השם בבקר יהיו אחוריהם לשמש בעת שחיטתם תמיד של שחר ותמיד של בין הערבים וסמכו זה למה שאמר שנים ליום ר"ל לנגד היום אשר סבתו השמש ולזה היה נשחט תמיד של שחר בעזרה בקרן צפונית מערבית ותמיד של בין הערבים בקרן צפונית מזרחית ולזאת הסבה כונו גם כן שיהיה המדליק את המערכה בבקר באופן שיהיו אחוריו לצד מזרח כמו שנזכור בג"ה במה שיבא והנה התועלות המגיעות ממה שנכלל באלו הפרשיות התבארו מדברינו במה שקדם: