רלב"ג ביאור המלות על התורה · שמות · פרק 30 · פסוק 12

כי תשא את ראש. הרצון בו כאשר תמנה כי המונה מרים הפרטים ומעלה אותם כלל אחד עליון והנה מצאנו שהמספר סבת הנגף במה שנזכר מעני' דוד בצוותו ליואב שר הצבא למנות ישר' ולא ידענו סבת זה הענין בשלמות וידמה שיהיה זה הענין שב אל עין הרע והסבה בהיזק הנמצא בו לפי מה שאחשוב כי כבר יותכו ויצאו מהעין קצת אדי' והמותרי' אשר ידחה הטבע עד שכבר ספר הפילוסוף כי המראה החדשה אם תסתכל בה האשה בעת וסתה יראה בה כתם דם ישאר רשומו בה זמן מוחש ואלו האדים יתכן שימיתו קצת האנשים בהיותם ארסיים להם ולקלות הפעלותם מהם וזאת היא מה שאחשוב סבת הנגף המגיע מהמספר ושימותו קצת האנשים הנמני' מזולת קצת מפני החלוף אשר בטב' במקבלי' המתפעלי' מזה והוא מבואר שהעין הוא האבר שינזק יותר מפני זאת ההבטה הארסיית ויביא באמצעותו ההיזק אל המוח מצד היותו שכן לו ולזה תמצא שלא היו מקפידים אם היו הדברים הנמנים חלק מהאנשים כאלו תאמר אצבעותיהם כי האברים ההם אין בטבעם שיזיקו בזה הפעל תמצא זה במה שהיו עושים בהפילם גורל מי יעשה אחת אחת מהעבודות הנעשות במקדש לפי מה שהתבאר במסכת יומא שכבר היה מוציא כל אחד מהם אצבע והיו מונין כל האצבעות ולא היו חוששין בו כי הסכנה כלה היא כשתהיה ההבטה אל פנים כי שם מקומות יעברו בהם אלו האדים בקלות ויוכלו אל המוח כאלו תאמר העינים לקלות הפעלותם והאף והאזן להיותם פתוחים אל המוח ולפי שכבר אמר' התורה ולא יהיה בהם נגף בפקוד אותם למדנו מזה שאין ראוי לפקוד אותם בעצמם כדי שלא יהיה בהם נגף ולזה פקד שאול העם בטלאים רוצה לומר שהיה מביא כל אחד טלה והיו הטלאים נמנים ופעם אחרת פקד אותם באבנים רוצה לומר שהיה כל אחד מהם מביא בזק והיו הבזקים הם הנמנים ובזה הענין שגג דוד כשצוה ליואב להביא מספר מפקד העם וראוי שתדע שזאת המצוה ר"ל שיתנו מחצית השקל כשימנה אותם לא היתה אלא לפי שעה וזה הוא אמרו כי תשא את ראש בני ישראל וגו' ולזה תמצ' שלא נהג זה הענין כי אם בזה המספר הראשון אש ספר אותם משה שהיה בשנה הראשונה כשיצאו ממצרים ומחציי השקלים האלו נעשו אדני הקדש ואדני הפרכת העמודים וצפוי ראשיהם וחשוקיהם כמו שהתבאר בפרשת ואלה פקודי. ואולם במספר השני שספר אותם משה הנזכר בפרשת במדבר סיני ובמספר השלישי שספר בפרשת פנחס לא נהג זה הענין. ולזה תמצא כי כשספר אותם שאל פקדם בטלאים ובבזק ולא נתנו מחצית השקל לפי שזאת המצוה לא היתה אלא לפי שעה: