רלב"ג ביאור המלות על התורה · שמות · פרק 12 · פסוק 9

נא. הוא לפי הוראת הגדר מה שהתחיל להתבשל ולא נתבשל בשלמות כבר נתבאר זה בטבעיות ולפי שכבר אסר במקום אחר המבושל במים ואע"פ שהוא מבושל על תכליתו ידענו שמה שהזהיר עליו הוא הצלי אש שלא נתבשל באופן שיהיה ראוי למאכל אדם:

ובשל. הוא תאר כמו חפץ זקן:

מבושל במים. ראוי שתדע שדין מי שאר המשקין בזה כדין המים כי התורה לא התירה שיאכל כי אם צלי אש והנה הוצרכה התורה לבאר שהבשל שמנעה התורה לאוכלו הוא המבושל במים מפני שכבר יפול הבישול בלשוננו על הצלייה באש כבר תמצא זה בפסח יאשיהו שנאמ' ויבשלו את הפסח באש כמשפט. והנה לפי דעתי זה המאמר יהיה בשתי מצות לא תעשה. האחת היא שלא יאכלו ממנו נא והשנית שלא יאכל ממנו בשל במי' או בשאר המשקין. והנה נבאר אמתת זה אצל מנותינו המצות הנכללות בזאת הפרשה:

כי אם צלי אש ראשו על כרעיו ועל קרבו. רוצה לומר שיצלהו שלם באופן שיהיה ראשו אצל כרעיו ואצל קרבו וראוי שתדע כי לא מחזירים קרבו לתוכו אחר שהדיחו אותו כי התורה הקפידה שיהיה צלי אש וזה החלק ממנו יהיה בדמות מבושל אבל היה קרבו מבחוץ כשיצלו אותו כדי שישלוט בו האש בעצמו והנה צותה התור שיצלהו שלם להראות לישראל הפסד אמונת המצרים כי הם יצלו אותו שלם והוא האופן אשר היה ראוי שיגיע ממנו כעס יותר לאלהי מצרים ובזה האופן יהיו ניצולים. וראוי שתדע כי אכילת נא ומבושל הוא לאו אחד לא שני לאוין כי התורה כללה אותם בלאו אחד והנה יש לשניהם ענין יוכללו בו והוא שהם בלתי צלי ולזה אמ' אחר כן כ"א צלי אש וראוי שתדע שהאוכל ממנו נא ומבושל לא ילקה אלא אם אכל אותו בליל ט"ו ולמדנו זה ממה שאמר כי אם צלי אש בשעה שיש לו לאכלו צלי אש הוא מוזהר על אכילתו נא ומבושל לא קודם זה שאם אכלו קודם זה נא ומבושל עובר בעשה כי התורה צותה אותו שיאכל הבשר בליל ט"ו לא קודם זה וכן אם אכלו בלתי נא ומבושל ובלתי צלי אש בליל ט"ו עובר בעש':