רלב"ג ביאור המלות על התורה · במדבר · פרק 9 · פסוק 6

ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם וגו'. כבר ביארנו בפרשת בא אל פרעה שלא ישחט הפסח על מי שאי אפשר לו לאכלו ולזה הוא מבואר שאם לא היה אפשר שיטהרו בערב לעת אכילת הפסח לא היו צריכים לשאל למה נגרע לבלתי הקריב את קרבן השם במועדו ולא יה מסופק זה למשה עד שיצטרך לומר עמדו ואשמעה מה יצוה ה' לכם ולזה הוא מבואר שכבר חל שביעי שלהם בערב הפסח והיו ראויי' לאכול את הפסח בזמן אכילתו ועם כל זה נדחו לפסח שני לפי שלא היו ראוים בעת שחיטת הפסח ולפי שאמר אשר היו טמאים לנפש אדם ולא אמר טמאים במוחלט למדנו שלא ינהג זה הדין בשאר הטמאות כמו זבים וזבות ובועלי נדות ושאר הטמאות וזה שכיון שיכולים לאכול מהפסח בערב בשעת אכילתו הנה ישחט עליהם הפסח ואף על פי שעדיין לא טהרו והנה נלמד ממה שאמר ויהי אנשי' אשר היו טמאים וממה שאמר אחר זה איש איש כי יהיה טמא וגו' כי לא ינהג זה הדין שידחו הטמאי' לנפש לפסח שני אלא כשהיו יחידים ואמנם אם היו רוב הקהל טמאי מת אינם נדחים לפסח שני אבל שוחטים את הפסח עליהם בטמאה ואוכלים אותו אפילו בטמאה ר"ל אף על פי שאי אפשר שיטהרו בערב והנה לא יותר לשחוט את הפסח על הטמאים ולאכול אותו בטמאה אלא כשיהיו הטמאים טמאים מטמאת מת והראיה על שנדחית הטמאה בצבור מה שאמר בספר דברי הימים על הפסח שעש חזקיה בחדש השני כי רבת הקהל אשר לא נתקדשו והלוים על שחיטת הפסחים לכל לא טהור כי מרבית העם מאפרים וממנשה ויששכר וזבולון לא הטהרו ונאמר כי אכלו את הפסח בערב בלא ככתוב לפי שחזקיה וסיעתו דחו את הפסח לפסח שני שנאמר ויועץ המלך ושריו לכל הקהל בירושלים לעשות הפסח בחדש השני כי לא יכלו לעשותו בעת ההיא כי הכהנים לא התקדשו למדנו מזה ששגגתם היתה על שדחו את הפסח מפני הטומאה והראי' שלא תדחה הטומאה מפני הפסח כשהיו רוב הצבור טמאי' אלא בטמאת מת לפי שכבר אמר איש איש כי יהיה טמא לנפש ולא נצטרך לזה התנאי בזה המקום לבאר ששאר הטמאים אינם נדחים לפסח שני שכבר נתבאר במה שאמר אחר זה והאיש אשר הוא טהור ובדרך לא היה וחדל מעשות הפסח אבל מי שאינו טהור בפסח ראשון יחדל מעשיית הפסח וכיון שלא עשה הפסח במועדו ידחה לפסח שני שאפילו הגר שהתגייר בין פסח ראשון לפסח שני עוש' פסח שני כמו שיתבאר כי פסח שני הוא רגל בפני עצמו ואין תשלומי ראשון ולזה ינהג בו מי שלא היה חייב בפסח ראשון ואולם נצטרך לזה התנאי שיהיה טמא מת להודיע שמה שיתחייב מזה הוא שהאיש נדחה לפסח שני מפני טומאת מת ואין הצבור נדחין לפסח שני מפני טומאת מת ולא נלמד מזה שאר הטמאו' כי בטומאת מת הקלה התורה לבד בזה עם שטמאתו יותר קלה כמו שזכרנו בפרשת וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש: