רלב"ג ביאור המלות על התורה · דברים · פרק 6 · פסוק 7

ושננתם לבניך. הוא מענין למוד וקראו שנון מצד השנות הדברים הצריכים בלמוד כי אם לא ידע בפעם אחת ישנה לו או ישלש עד שילמוד מה שצריך למדו ומזה המקום יתבאר שצריך גם כן שילמדם וידעם האדם כי מי שלא ידע לעצמו לא יוכל ללמד לאחרים עם שהוא מן השקר שתצוה התורה שיעדו קטנים אלו הפנות הגדולות ולא תצוה שידעו הגדולים לפי שבנים נאמר על התלמידים כמו שמצאנו שנקראו תלמידי הנביאים בני הנביאים ידענו שכבר כלל זה הצווי גם כן שילמדם לתלמידיהם וזה גם כן נכנס בצווי ואהבתו כי האוהב יפרסם לכל מעלת אוהבו ולזה אמרו רבותינו ז"ל ואהבת את יי' אלהיך אהבתו על הבריות:

ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך. למדנו מזה שזאת הפרשה צריך אדם לקרות כפי מה שהיא בזולת שום שנוי בשכבו ובקומו והנה מאמרו ודברת בם למדנו שהוא מחוייב כשיקרא את שמע שיהיה דבורו כאלו הדברים לא בדברים אחרים כי התעסקו בדברים אחרים יבלבלו כונתו באופן שלא יהיה כוונתו בם ומזה המקום למדנו שאין ראוי לו לרמוז בעיניו ולקרות בשפתותיו והדומה לזה בעת קרותו את שמע כי זהו כמו דבור בדברים אחרים עם קריאתו את שמע ולפי שאמ' בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ולא אמר בבית ובדרך למדנו מזה שכאשר היה בשבתו בביתו או לכתו בדרך לצורך עצמו הו' חייב לזאת המצוה ואולם אם לא היה הלכת והשבת לו אבל היה לצורך עשיית מצוה לכבוד השם יתעלה הנה לא תדחה המצוה שהוא עוסק בה בעבור המצוה הזאת אלא אם היה יכול לעשות שתיהם כמו שהתבאר בשרשים הכוללים:

בשכבך ובקומך. ידוע כי האדם יקרא שוכב בכל זמן שהוא שוכב על מטתו ויקרא קם בעת שהוא קם מעל המטה לבד ולפי שאלו הפעולות אין הכוונה בהם המציאות אבל העת שדרכו שיקרא בו זה כמו שזכרנו בשרשים הכוללים יהיה הרצון בשכבך בשעה שבני אדם שוכבי' ובקומך בשעה שבני אדם קמים והוא מבואר שזאת השעה הוא על הרוב בזמן שכיבה מעת צאת הכוכבים עד עלות השחר וזמן קימה הוא אחר זמן שכיבה והוא על הרוב אחר עליית השחר וכאלו הזמנים ראוי שתהיה קריאת זאת הפרשה אמנם לא יצא מגדר בשכבך אם היה זמן השעה זמן שכיבה על המעט או זמן קימה על המעט כי עדי הוא נכנס תחת גדר אמרו בשכבך ובקומך והנה זמן שכיבה על המעט יכנס מעת שקיעת החמה כי כבר ימצאו אנשים שוכבים אז לפי המנהג וכן ימשך גם כן לזאת הסבה עד הנץ החמה וזמן קימה על המעט ימשך עד עבור שתי שעות מן היום כי כבר ימצאו אנשים מעטים ינהגו לישן עד זה הזמן: