רלב"ג ביאור המלות על התורה · דברים · פרק 23 · פסוק 22

כי תדור נדר לה' אלהיך לא תאחר לשלמו. ראוי שתדע שאין הבדל בזה בין נדר לנדבה והדברים קל וחומר אם בנדר שמה שנדר אינו בעין עובר בכל תאחר כל שכן כנדבה שהיא בעין עם שכבר צריך בה למהר להביאה למקם הבחירה כדי לשמרו שלא יהיה מועל בה אם להיותו נהנה ממנה עם שיעבור עם זה בה בגזה ובעבודה ועוד שהרי מצאנו אחר זה במצות עשה שבזה שפרט ביחד הנדר והנדבה וקרא הנדבה נדר כמו שאמר כאשר נדרת לה' אלהיך נדבה אשר דברת בפיך וזה לאות שבה הנדר הנזכר בכאן כלל הנדבה והנה הנדר שהוא להשם הוא עולה או שלמים או נסכים או ערבים או הקדש לבדק הבית או הדמין כי אלו כולם נקראי' נדר לפי מה שנתבאר בפרשת פינחס ובפרש' אם בחקותי וכבר הזהיר במה שקדם הצואה להביא אלו הנדרים למקום הבחירה לרגל שפגע בו תחלה. ובזה המקום הזהיר שלא נאחר לשלמו וראוי שנחקור מתי יעבור הוא על זאת האזהרה ונאמר שכבר ביאר בפרשת פינחס שהנדר אפשר שישלמהו בכל אחד ממועדי השנה שנאמר אלה תעשו להה' במועדיכם לבד מנדריכם ונדבותיכם מגיד שהדברים אחרים יתכן שישלמם באי זה שיהיה משלשה המועדים הנזכרים שם על סדרם ולזה למדנו מזה שלא יעבור בכל תאחר עד שיעברו על הנדר שלשה המועדי' על סדרם והם חג המצות וחג השבועות וחג הסוכות והנה נכלל במה שאמר לא תאחר לשלמו כל מה שנמשך להשלמת הנדר רוצה לומר כי גם בו יעבור בכל תאחר והמשל אם התנדב בהמה ונפל בה מום קודם שיביאה למקום הבחירה ופראה באחרת הרי הוא מוזהר שלא יעברו על האחרת שהפריש שלשה רגלים ומפני שאמר ובאת שמה והבאתם שמה וגומ' למדנו שכל מה שנדר יחוייב לשלמו כשימצא למי ולזה יתחייב בנדרי העניים תכף אם יש עניים אצלו אמר בספר מלכים על שלמה רק בבמות היא מזבח וגומ' וזה לאות שלא נאסרו הבמות במוחלט עד שנבנה בית המקדש:

כי דרוש ידרשו ה' אלהיך מעמך ודיה בך חטא. וזה שאם לא תשלם נדריך להשם הנה זה יורה על חלשת אמונתך בו ומעוט יראתך ממנו ולזה יגיעך השם יתעלה עונש על זה: