ואיש כי ינאף את אשת איש. כבר התבאר כי הנאוף ישלם משיהיה הבועל בן תשע שנים ויום אחד ואמנם ראוי שתדע כי האישות לא ישלם למי שאינו בן י"ג שנה ויום אחד כי קודם זה אין זרעו ראוי להולדה ואף על פי שהוא ראוי לביאה מהיותו בן תשע שנים ויום אחד וכבר התבאר זה במקומות הכוללים ולזה לא יתחייב מיתה על אשת קטן:
קריאה במקור
רלב"ג ביאור המלות על התורה · ויקרא · פרק 20 · פסוק 10
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
אשר ינאף את אשת רעהו. מגיד שלא יתחייב מיתה כי אם על אשת בן ברית כי לא ישלמו תנאי האישות בזולת בני ברית ולזה תצא בשפחה כנענית שיוצאה בלא גט אחר שהיתה מיוחדת לעבד עברי וכן תמצא ביפת תאר שהותרה לישראל הוא שיהיה לה בעל או שלא יהיה לה בעל:
מות יומת הנואף והנואפת. ראוי שתדע שכל מקום שנאמר מות יומת רוצה לומ' על ידי בית דין וזה מבואר מצד עצם הלשון וכל מקום שנאמר ימות רוצה לומר בידי שמים אמר פן ימות גם הוא כאחיו ולפי שלא ביארה התורה באי זה מיתה יומתו הנה יחוייב שיומתו במיתה יותר קלה שאפשר לב"ד שימיתוהו בה והוא מבואר ממה שאמרנו בענין הסקילה ולפי שהקלה באלו המיתו' הוא חנק הנה יומו בחנק:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Ralbag on Torah, Venice, 1547
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001076606
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 3286abf88ac944aa57787edc617599b55451a70b46f8237b305c4d79a3bbb819