כי תקצו' קצירך בשדה. כי תקצו' כולל אם קצרה הוא או שלוחו אבל אם קצרוה לסטים או קרסמוה נמלים ומה שידמה לזה לא ינהג בקציר הדין הנזכר. קצירך לא קציר הקדש ולא קציר גוים ולא קציר הפקר:
קריאה במקור
רלב"ג ביאור המלות על התורה · דברים · פרק 24 · פסוק 19
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
בשדך. פרט לשפזרה הרוח את עמריו בשדה אחר כי אע"פ ששכחם שם אינו שכחה:
ושכחת עומר בשדה. ושכחת עומר ולא גדיש והנה דרך העומר להיות עושה פחות מסאתים לפי הוראת הגדר ולזה אם יהיו בו סאתים אינו שכחה:
ושכחת עומר בשדה. ושכחת עומר ולא גדיש והנה דרך העומר להיות עושה פחות מסאתים לפי הוראת הגדר ולזה אם יהיו בו סאתים אינו שכחה:
ושכחת עומר בשדה. ראוי שיהיה נשכח בשדה אבל אם נשכח בעיר כיון שאינו נשכח בשדה אינו שכחה וענין השכחה הזאת הוא במה שדרכו לשכח כמו שאין שם בשדה מי שרואה אותו בעת שאתה שוכחו. אבל אם יש שם רואה אין ראוי לשכחו כי מדרך האנשים שיזכירו קצתם לקצת מה שהם רואים. ורואי שתדע ששכחת הפועלים שם כמו שכחת בעל הבית כי הם שם במקומו וגם על ידיה' נעשה הלקט שהוא לעניים כמו שקדם ולפי שאמר עומר ידענו שאם לא היו האגודות באופן שיקראו עומר לקטנותם הנה אין השכחה נוהגת בהם ולפי שאמר כי תקצור קצירך בשדה אצל זכירתו שכחת העומר למדנו מזה שני דברים האחד שיש שכחה ג"כ בקצירת הקמה וכבר נתבאר זה עוד ממה שאמרה התורה אחר זה לא תפאר אחריך לא תעולל אחריך והנה מה שעזב אחרי הואר שכחה למדנו שהשכחה נוהגת במחובר ולזה תהיה נוהגת בקמה ויוגבל שעורה מהשיעור המוגבל לעומר והשני שהוא שיהיה בעת הקצירה קצירך ואז יהיה נוהג בו דין השכחה אמנם אם בשעת קצירה אינו קצירך בדרך שאינו אז מחוייב בפיאה הנה לא ינהג בו אחר זה דין השכחה והוא מבואר שהשכוח בשדה אע"פ שזכר אותו אחר זה הוא לעניים שהרי הזהירה התורה ואמרה לא תשוב לקחתו והנה ענין השכחה הוא שישכח העומר או הקמה במקום שלא תכריחהו מלאכתו לשוב אצלו להיותו כמו גמר מלאכה אצל המקום ההוא ואפילו היה טמון שם או שקצר בלילה או אסף העמרים בלילה ולפי שאמר כי תקצור למדנו שבמה שראוי לקצור לפי הנהוג ינהג דין השכחה לא במה שאינו ראוי לקצור כמו התבואה שקצרה קודם שנגמרה להאכילה לבהמה:
לא תשוב לקחתו. הזהיר מלקיחתו אחר זה אע"פ שזכרו:
לגר וליתום ולאלמנה יהיה. מגיד שאם לקחו יחויב לתתו לעניי' והנה זה הגר הנזכר פה הוא גר צדק והיתום והאלמנה וכן ראוי לשאר עניים אך דברה תורה בהווה והראייה על זה שהרי אמר בפרש' בהר סיני תמורת זה המאמר לעני ולגר תעזוב אותם למדנו עוד מאמרו לגר וליתום ולאלמנה יהיה שראוי לעשו' בדרך שתהיה יד העניים שוה בזה ולזה לא ימנע קצת העניים מלהכנס שמה ויניח קצתם להכנס שם ומה שדומה לזה ממה שיסבב אם לא יכנסו העניי' שם או שיכנסו קצתם זולת קצת ולמדנו מאמרו לגר ליתום ולאלמנה יהיה בזמן ההוא מוכן לחיו' לגר ליתום ולאלמנה ר"ל עניי' אז הוא מוזהר שלא לשוב לקחתו לא בזמן שאינו מוכן להיות להם והוא בשעת סור העניים מלחזר אחר אלו העניים הדברים בשדות כי התורה אמרה לגר ליתום לאלמנה יהיה שאע"פ שעבר ולקחו בעל הבית חייב להחזירה לעניים בגורן או בקמה או בפת:
למען יברכך יי' אלהיך בכל משלח ידיך. מגיד שבשכר זה יברכך השם יתע' להוסיף על תבואתך כי כמו שתחנן העניים יחנך השם יתעלה. למען תתן להם. כי הוא נותן לחם לכל בשר וישימך כלי לנתינת המזון לעניים אשר ישפיעהו הש' ית' עליהם מצד ההשגחה הכולל:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Ralbag on Torah, Venice, 1547
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001076606
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 3286abf88ac944aa57787edc617599b55451a70b46f8237b305c4d79a3bbb819