רלב"ג ביאור המלות על התורה · ויקרא · פרק 19 · פסוק 27

לא תקיפו פאת ראשכם. ידוע שמנהג עבוד הזרה היה להקיף פאת ראשם רוצה לומר לגלח אותה בתער וכבר נשאר רושם זה המנהג עד היום. והתורה צותה אלינו שלא נלך בחקותיהם כדי שנתרחק מדעותיהם הנפסדות בתכלית מה שאפשר עם שבזה תועלת להחכימנו ולהעמידנו על סודות הבריאה האנושית וזה שכבר יתבאר שחלקי הראש הם בלתי מתדמה הטבע ומזה הצד הבדילה התורה בין הקרחת והגבחת והנה הקפת הראש יביא לחשוב שיהיה הכל מטבע אחד כי טבע העגול אחד ומתדמה ולזה מנעה התורה זה כדי להעמידנו על הבדל הדברים כי עמידתנו על הבדל הדברים ומה שייוחדה בו קצתם מקצת תביאנו לעמוד על מהות הדברים וטבעיהם ומי שלא יחקור בזה האופן אבל יחשוב כל הדברים כלם מתדמים תבצר ממנו כל החכמה ויהיה זה סבה אל שיאמין שאין בכאן כי אם הצורה החמרית כמו שחשבו הרבה מן הקודמים ולפי שטבע פאת הראש הימנית הוא מתחלף לפאת הראש השמאלית הנה יתחייב על שתי אלו הפאות שתי מלקיות וראוי שתדע שהמגלח פאת חבירו הוא שיתחייב מלקות אף על פי שאינו הוא המתגלה ואמנם המתגלח לא יתחייב מלקות כי לא עשה מעשה ויתחייב שזה הדין הוא באיש לבד לפי שסמך ולזה ולא תשחית את פאת זקנך והאשה אין לה זקן ולזה יתבאר שהאשה שגלחה פאת ראשה או פאת ראש האיש פטורה:

ולא תשחית את פאת זקנך. זאת ההשחתה היא לפי הוראת גדר גלוח בתער. והנה המקומות שהם פאה בזקן לפי הוראת הגדר הם חמש פאות שתים מימין אחת בלחי העליון ואחת בלחי התחתון ושתים כנגדן בשמאל ואחת במקום חבור לחי התחתון הימיני לשמאלי: