ושרט לנפש לא תתנו בבשרכם. אחשוב כי הקודמים להשכם כי אין יתרון לאדם אחר המות היו שורטים בשרם כמו אחד מקרוביהם שלהם והתורה הזהירה מעשו' כמו זה הפועל המגונה ויתבא' שהוא חייב על כל שריטה ושריטה שנאמר ושרט לנפש לא תתנו וכן אם שרט שריטה אחת על מתים רבים חייב על כל מת ומת שנאמר לנפש לחייב על כל נפש ונפש:
קריאה במקור
רלב"ג ביאור המלות על התורה · ויקרא · פרק 19 · פסוק 28
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
וכתובת קעקע. הוא כתב עשוי בצבע מהצבעים בעור האדם אחר הקרע במקום שיעבור בו הצבע. וזה היה מנהג הגוים בזמנים הקודמים לרשום על עצמם רושם העבודה זרה להורות שהם עבדים לה והזהירה התורה מעשות זה אפילו לשם יתעלה שלא לילך בחוקותיהם עם שהתורה בכללה היא להטיב לנו לא להכאיב גופותינו כמו שהיו עושים הסכלים ההם ולזה אמר כי גם את בניהם ואת בנותיהם ישרפו באש לאלהיהם ואולם השם יתע' נהג בזאת התורה השלמה מנהג האב עם הבנים שנשתדל להטיב להם בכל עוז ולשמרם מהפגעים ולזה אמרה במשנה תורה בנים אתם ליי' אלהיכם לא תתגודדו:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Ralbag on Torah, Venice, 1547
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001076606
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 3286abf88ac944aa57787edc617599b55451a70b46f8237b305c4d79a3bbb819