רלב"ג ביאור המלות על התורה · שמות · פרק 21 · פסוק 34

בעל הבור ישלם. ההיזק שבא בב"ח ההוא בסבת הבור כסף ישיב לבעליו כשעור היזק ההוא:

והמת יהיה לו. ר"ל לניזק כי זה מן הראוי רצוני שלא ישלם בעל הבור אלא היזק שנתחדש בסבת הבור ולזה יהיה אמרו והמת יהיה לו שב אל הניזק ולא אל המזיק. וראוי היה להיות כן שאם אתה אומר שתהיה הנבלה למזיק הנה יקרה מזה שתפסד הנבלה כי המזיק לא ירצה להחזיק בה כדי שלא יחייב עצמו בתשלומי הנזק ההוא עד יוברר הדבר על פי עדים ויחתך הדין על יד ב"ד והבעלים לא יחזיקו בה ולפי שאינה שלהם ולזה היה מהיושר התוריי שתהיה הנבלה לניזק והוא ישתדל למכרה באופן שלא תפסד אלא שבעל הבור חייב להוציא לו משם הנבלה ר"ל שהוא יפרע שכר ההוצאה ההיא. כי היא גרם לו זה הנזק ג"כ והוא מבואר שהאיש והאשה שוין בזה הדין שנ' בעל הבור. ואולם דבר הכתוב בהווה כי הכונה היתה לסלק ההיזקים באופן שלא יבא נזק מהאדם לחברו ואמנם הקן והשוטה והחרש לא ינהג בהם זה הדין כי אינם בני דעת ולזה כוונה התורה באמרה וכי יפתח איש בור להוציא הקטן ומי שידמה לו שאינם בני דעת וראוי שתדע שזה הדין לא ינהג אלא במקום שהיה רשות לב"ח ההוא להלך כמו רשות בעליו ורשות הרבים ומה שידמה לו שנ' ונפל שמה שור או חמור שיפול בדרך נפילה ואין דרך שיכנסו השור והחמור של אדם בביתו של חברו ועוד שאין לו אשם על זה והנה יתחייב על הבור שהוא ברה"ר אע"פ שאינו שלו לפי שלא היה לו רשות להמציא שם ההיזקים והנה אם חפר ברשותו והפקיר אחר זה רשותו ולא הפקיר בורו חייב בנזקים ההם לפי שהוא בעל הבור ובכלל איך שהיה הוא בעל הבור הנה הוא חייב בנזקי הבור שנאמר בעל הבור ישלם אמנם אם הפקיר רשותו ובורו לא ישאר בכאן צד יתחייב בעבורו בנזקי הבור לפי שלא יתחייב על החפירה שכבר חפר בשלו ואינו ג"כ בעל הבור וכבר יתבאר לך שהוא יתחייב על חפירתו בור ברשות הרבים ואע"פ שאינו שלו שנא' וכי יפתח איש בור מגיד לך שאל פתיחתו אותו הוא חייב ומפני זה יקרא בעל הבור כי הוא המציא התקלה ההיא ואינו חייב על נזקי הבור שאינו שלו אלא אם המציא התקלה ההיא מדעתו כאלו תאמר שפתח הבור או חפר אותו אבל אם היה אנוס בהמצאותו אותו פטו' כמו שנתקל ונשברה בורו ברה"ר. וראוי שתדע שאחד הבור ואחד שאר התקלות הדומות לה כאלו תאמר שהניח אבן בר"ה ונתקל בה הב"ח בהליכתו ואחד שור וחמור ואחד שאר הב"ח ואמנם דבר הכתו' בהווה וראוי שתדע שלא יתחייב על מיתת שור וחמור אם לא היתה נפילתם לפי הנהוג רצוני שאם היו קטנים או שוטים או שומי' יתחייב על נפילתם לפי שאין דרכם להתכונן בדרך אם יש שם מכשול אם לא ואולם אם היו גדולים ופקחים הנה הוא פטור לפי שדרכם להתבונן בדרכים אלא אם נפלה הבהמה בלילה או שדחפה ב"ח אחר שם או שהיתה אבן אצל הבור שנתקל בה ונפל או שנשפכו אם מים אצל הבור והוחלקה שם ונפלה כי כשחיה העני' על זה התואר יתחייב בעל הבור כי הבהמה היא כמו אנוסה בזאת הנפילה ואם היתה תקלה אחרת בעלים ישלמו יחד בעל הבור ובעל התקלה ההיא הנזק כי לכל אחד מהם מבוא בהמצאת זה הנזק וראוי שתדע כי בהמתו של אדם אם המציא תקלה ברה"ר הנה בעל הבהמה פטור מלשלם הנזקין שיתחדשו מפני התקלה ההיא שנ' כי יפתח איש בור ולא שיפתח שור בור. וראוי שתדע שמי שימסור בורו לבן דעת שישמר אותו פטור מנזקי הבור שנאמר ולא יכנסנו והוא הדין לשמירתה שתשוה כמו הכסוי כי כוונת התור המבוארת בזה הענין והנה אם כסהו בכליו של חברו ובא חברו ונטלו הנה לא יפטרהו זה הכסוי כי לא היה לו רשות לכסותו בו וחברו כשנטלו נטלו ברשות והנה אמרה התור הבור שיש בו כדי שמית אף כל שיש בו כדי להמית ולה אם לא היה בתקלה כדי להמית פטור מהמיתה אבל הוא חייב על הנזקי' לפי שכבר יש בו כדי להזיק. וראוי שתדע שאם נפל בבור אדם ומת שבעל הבור פטור כי התורה ביארה דין המתת האדם בשור המועד מפני שיש לו בעצמו התחלה ללכת ולהזיק ואולם הבור אין לו התחלה בעצמו ללכת ולהזיק ולזה לא נלמד זה הדין. בור ממה שנ' בזה בשור ואולם אם נזק אדם בנפילתו בור הנה יתחייב בנזקי בעל הבור ואפילו אם היה פקח ונפל שם ביום כי אין דרך בני אדם להתבונן בדרכים כי ההיקש אחד ר"ל כי הוא ישלם לו הממון שחסר אותו אם נפלה שם בהמתו ולזה ישלם לו מה שחסרו מהממון כשנפל שם הוא בעצמו וכמו שלא ישלם לו מבהמתו כי אם הנזק כן לא ישלם לו מגופו כי אם הנזק ואולם שאר הדברים לא ישלם לו וכבר יתבאר זה באופן אחר וזה כי הוא זכר שור וחמור להוציא אדם שאינו מסוגם הקרוב וכבר נתמעט האדם לענין המיתה שנזכרה בשור וחמור ולפי שהוא מבואר שבעל הבור חייב על נזקי בהמה כמו שהוא חייב על מיתתה כי ההיקש הוא אחד ולא נתמעט האדם כי אם מענין המיתה הנה יתחייב בעל הבור על נזקי אדם אם לא היה האד' פושע בנפילתו בו והוא מבואר שאם נפלו כלי' בבור ונשברו או נטנפו שבעל הבור פטור שנ' ונפל שם שור או חמור שדרכן לילך וליפול בבור יצאו הכלי' שאין דרכם לילך ואינם ג"כ מסוג השור והחמור ולזה יהיה פטור גם על הלכים שנפלו שם עם השור והחמור כי התורה לא לחייבתהו לשלם כי אם השור והחמור ומה שידמה להם מהב"ח והוא מבואר כי שוה כסף הו' ככסף וראוי שתדע שאם היתה הבהמה שמתה מפסולי המוקדשי' הנה בעל הבור פטור שנ' והמת יהיה לו מי שאפשר בו להיות לו יצאו פסולי המוקדשין שהם אסורי הנאה כשמתו כמו שיתבאר במה שיב' ובכלל אינו מן היושר שישלם רק מה שפוחתו הביתה לפי הנהוג כשישומו הנבלה. ואולם זאת הנבלה אין לה שומ' כי אינ' שוה כלל ואין ראוי לו שיוסיף על ענשו מה שיש מדין הקדשי' מזאת הבהמה ולפי שאי אפשר בזאת הנבלה שומא הנה לא ינהגו בה אלו התשלומין: