רלב"ג ביאור המלות על התורה · במדבר · פרק 14 · פסוק 13

ויאמר משה אל יי'. שאין ראוי שיעשה זה פן יביא זה אל שיחשבו הגוים שמפני שלא היה להשם ית' כח לנצח האומות האלו באופן שיירשו ישראל ארצם קם והרגם במדבר והנה בעניין העגל אמר משה מה יאמרו מצרים לאמר ברעה הוציאם ובזאת התפלה אמר כי כל הגוים אשר שמעו את שמע הש' ית' יאמרו זה ולהשלים ביאור בזה אמר מש ושמעו מצרים את הדבר הזה אשר תעשה לישראל עתה מהכליון החרוץ ושתק מלספר מה שיאמרו על זה עד סוף העניין שאמר בכלל כל שומעי שמע השם יתע' יאמרו שמבלי יכולת השם יתעלה להורישם הארץ כלה אותם במדבר זה שכבר הוצאת בכחך את ישר' מקרבו ויספרו המצריי' אל יושבי הארץ הזאת להורות על חוזק השגחתך בישראל ויושבי הארץ הזאת שמעו ונתפרסם להם כי עין בעין נראה אתה לישראל במעמד ההר סיני ובזולתו שהיו רואים ישראל בבא ה' לדבר עם משה ועננך עומד אצלם בעת הגעת הנבואה למשה ובעמוד ענן הולך לפניהם יומם ובעמוד אש לילה וזה כלו מורה על יתרון השגחתך בהם בחזקת היד ואחר שכן הוא הנה יאמרו כלם אלו היה יכול השם יתעלה להורישם האר לא היה נמנע מזה הרי הוא מראה שהוא אוהב אותם אהבה יתרה אך מפני שלא יכול על זה קם והרגם במדבר ועתה יתבאר לכל גודל כחך שדברת כי למען ספר שמך בכל הארץ עשית נפלאות בארץ מצרים ולזה ראוי שתשמר מלעשות מה שיביא לחשוב האנשים שידך תקצר מעשות אשר יעדת מהטוב לעמך.