רלב"ג ביאור המלות על התורה · שמות · פרק 13 · פסוק 13

וכל פטר חמור תפדה בשה ואם לא תפדה וערפתו. זה נוהג בחוצה לארץ וכל מה שנזכר אחריו בזאת הפרשה מהמצו' כמו שקדם והנה זה השה הוא לכהן כמו שהתבאר בפרשת קרח והנה זה השה אין לו קדושה כלל אבל הוא ממין כהן כמו שאין לפדיון בכור האד' קדושה ועוד שכבר נזכרה קדושה בפדיון פטר חמור והנה זה השה כבר יהיה מהכשבים או מן העזים כי כל אחד מהם נקרא שה יהיה נקבה או זכר תמים או בעל מום כי כל אחד מאלו נקרא שה ולזה יתחייב שיהיה חי כי המת איננו שה כי אם בשתוף השם לבד. ולפי שכבר חייבה אותו התורה לפדותו ושאם לא פדהו יערפהו כדי שלא יהנה בו למדנו מזה שאסור לאדם ליהנות בפטר חמור עד שיפדהו ולמדנו כי כבר יתחייב אדם לפדותו משיהיה בכור אדם מבן חדש כי כבר נתבאר בו בפרשת קרח שמצות פדייתו תהיה מעת היותו בן חדש ואע"פ שכבר אין כופו נאסר בדבר שלא נפדה. ולזה יהיה זה הדין יותר ראוי בפדיית פטר חמור שגופו נאסר בהנאה עד פשייתו והנה לא נזכרה התורה זה הדין בפטר כמור לפי שכבר יהיה אפשר לו שלא יפדה אבל ירפהו ועוד כי כבר הספיק לה מה שזכרה מזה הענין בפדיית בכור האדם והנה לא ינהג דין פטר חמור אלא במי שיהיה מדרכו מין החמור ולזה אם היו קצת סימני חמור אינו חייב בבכורה וראוי שתדע שלא יהיה נפדה פטר חמור אלא בשה שיוכל ממנו הכהן לעשות כל מה שירצה כענין פדיון בכור אדם כי הקיש הכתוב פדיונם זה לזה בזה המקום ובפרשת קרח. ולזה לא יפדה פטר חמור בפסולי המוקדשים כי לא יוכל הכהן לעשות מהם מה שירצה כמו שיתבאר במה שיבא בג"ה והוא מבואר שמצות פדייה קודמת למצות עריפה כי כבר נזכרה זה בתורה בביאור. והנה עניין העריפה הוא לפי מה שיור' עליו הגדר שיכה בערפו בקופיץ ובמה שידמה לזה ממה שיאות לו בו לפי הנהוג ענין העריפה ואם המיתו בענין אחר בטל זאת המצוה והוא מבואר שהו' אסור בהנאה אחר העריפה כי אין לפועל העריפה תכלית אחר אלא שלא יהנה ממנו בעליו. וכן כל בכור אדם בבניך תפדה מגיד לך שאין בכור אדם נוהג אלא בזכרים ולזה אמר בבניך שהרצון בו זכרים וכן תמצא שכאשר נמנו הבכורות לפי מה שנזכר בפרשת במדבר סיני לא נמנו אלא הבכורות הזכרים ועינן זאת הפדייה הוא שיתן לכהן חמש סלעים של כסף או דבר שיקחהו הכהן בחמש סלעים כמו שהתבאר בפרשת קרח והנה הסלע כ"ד מעה כסף צרוף משקל כל מעה מהם כמו משקל י"ו גרגירי שעורה. והנה זאת הפרשה צווינו לכתבה בתפילין של יד ובתפילין של ראש ממה שאמר והיה לאות על ידכה ולטוטפות בין עיניך: