רלב"ג ביאור המלות על התורה · שמות · פרק 13 · פסוק 11

והיה כי יביאך וגו'. והעברת פטר כל רחם ליי' מגיד לך הכתוב שאין מצות בכורות בכללה נוהגת אלא בארץ ר"ל כי בכור בהמה טהורה אינה נוהגת כי אם בארץ לפי שיש לו קדושת הגוף ואמנם פדיון פטר חמור ועריפתו ופדיון בכור אדם יתבאר שהוא נוהג גם כן בחוצה לארץ. ולזה זכר תחלה בכור הבהמה הטהורה קודם שיזכיר בכום אדם להורות כי בכור הבהמה הטהורה הוא לבדו תלוי בארץ וזה שאם היה בכור אדם ג"כ בלתי נוהג בחוצה לארץ היה ראוי שיקדים בזאת המצוה בכור אדם כמו שהקדימו במה שקדם באמרו באדם ובבהמה לי הוא. וכבר יראה גם כן שבכור אדם נוהג בחוצה לארץ כי תמצא בפרשת במדבר סיני שנמנו הבכורות לישראל כלם והעודפים על מנין הלוים נתנו חמשה שקלים ואם אמר אומר שהם היו לשם יתע' מפני שהצילם במצרים ביום הכותו כל בכור ולזה יחוייב שיהיו נפדי' הבכורות שיצאו ממצרים ואע"פ שלא יהיה בכור אדם נוהו בחוצ' לארץ אמרנו לו שכבר היו נמנין עמם הבכורו' שנולדו אחר יציאת מצרים כי זה המניין היה בזנה השנית לצאת בני ישראל ממצרים לפי מה שהתבאר בפרשת במדבר סיני וזה ראיה כי פסיון אדם נוהג בחוצה לארץ. ואם אמר אומר שכבר יתבאר ג"כ שבכור בהמה טהורה נוהג בחוצה לארץ לפי שכבר היתה בהמת הלוים תחת כל בכור בבהמת בני ישראל בשנה השנית לצאתם ממצרים לפי מה שהתבאר בפרשת במדבר סיני וזה ראיה שבכור בהמה טהורה נוהגת בחוצה לארץ אמרנו לו שאי אפשר שיונח העניין כן כי כבר התבאר בכאן כי קצת ענין הבכור' תלוי בארץ. ולזה אמר והיה כי יביאך וגו'. והעברת כל פטר רחם ליי' ואם לא תהיה תלויה בארץ לא בכורות האדם ולא בכורות הבהמה לא יתאמת מה שזכר בכאן מההתלות קצת עאנין הבכורה בארץ ובכלל כשהיה מחויב שיהיה קצת הבכורה תלוי בארץ הוא מבואר שהוא ראוי שיהיה תלוי בארץ ענין בכורת בהמה שיש לה קדושת הגוף ועוד כי הבהמות אשר ללוים לא נמנו ולא בכור הבהמה אשר לישראל כמו הענין בבכור האדם ולזה יראה שלא הקפידה התורה בבהמה בהקפדה בבכור אדם. ועוד כי בהמת הלוים לא היתה קדושה באופן קדושת הבכור שנוכל לומר שתחול קדושת בכורות הבהמה הטהורה על בהמות הלוים שאם היה הענין כן תהיינה בהמות הלוים כלם לאהרן ולבניו כי הבכורו' הם לו כמו שנזכר בפרשת קרח. ואולם היות בהמות הלוים תחת בכורות הבהמות אשר לישראל היה לפי שכבר היה ראוי שיהיו בכורות בהמתם לשם יתע' מפני שהצילם ר"ל בכוריהם מבין בכורי מצרים ולפי שהלוים היו לשם יתע' היה רצון השם יתע' שתהיה בהמת הלוים פדיון לבכורות בהמת ישראל כי לא היה קדושה לפי שאין בכור הבהמה הטהורה נוהג בחוצה לארץ ובכלל הנה מפני שקצת המצות הנזכרות בזאת הפרשה נוהגות בארץ ובחוצה לארץ כמו הענין בתפלין של ראש ותפלין של יד כי הם נזכרו בפרשת שמע והיה אם שמוע בלא תנאי ביאת הרץ הוא מבואר שאין בכאן מצוה נתלית בביאת הארץ זולת הראשונה והיא בכור הבהמה הטהור' אשר היא סמוכה לזה התנאי וכל פטר שגר בחמה אשר יהיה לך הזכרי' ליי' למדנו מזה שבכור בהמה טהורה אינו נוהג אלא בזכרים ולזה הוא מבואר שאם היה הראשון נקבה אינו קדוש ולא הבא אחריו לפי שאינו בכור ולא פטר רחם: