לא תראה את חמור אחיך או שורו נופלים בדרך. ראוי שיובן זה שהם נופלים מפני המשא שאם היו נופלים בזולת המשא מפני חולשתם אין שם דרך להקימם ואולם הכונה הוא בזה שהיו רובצים תחת משאם כמו שנזכר בפרשת ואלה המשפטים וכבר צוה שם לפרוק משאם עם הבעלים ובזה המקום צוה להקים המשא עליהם עם הבעלים ולזה אמר הקם תקים עמו וכבר בארנו קודם שה מתי יקרא זה העניין התעלם ומתי לא והנה אמר בפרשת ואלה המשפטים כי תפגע ובזה המקום אמר לא תראה ולזה לא יחוייב אלא על ראייה שהיא כפגיעה וזה לפי מה ששערו חכמים ריס שהוא אחד משבעה ומחצה במיל ואם היה רחוק ממנו יותר משה השיעור אינו חייב בזאת המצוה ואמר הקם תקים עמו שאינו חייב לטעון המשא על הבהמה אם לא יעזרו לו הבעלים ואם היה זקן או חולה טוען הוא לבדו ולפי שאין אדם חייב לעשות מלאכת חבירו ולטרוח בה בחנם הוא מבואר שהטוען יקח שכר על הטעינה אך לא על הפריקה כי אינה מעצם המלאכה:
קריאה במקור
רלב"ג ביאור המלות על התורה · דברים · פרק 22 · פסוק 4
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Ralbag on Torah, Venice, 1547
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001076606
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 3286abf88ac944aa57787edc617599b55451a70b46f8237b305c4d79a3bbb819