אמור אל הכהנים בני אהרן. מגיד שאין אלו האזהרות נוהגות כי אם בזכרי הכהונות להיותם נבדלים לעבוד השם יתע' וזה נוהג בכהנים לא בחללים כי הם מחוללין מהכהנה:
קריאה במקור
רלב"ג ביאור המלות על התורה · ויקרא · פרק 21 · פסוק 1
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
לנפש לא יטמא בעמיו. מגיד שאין טמאת מת נוהגת בגוים כי לרחקם משלמות אנושי כמעט שלא נפקד מהם דבר בסבת המות יהיה בו תועלת לאדם במה שהוא אדם והזהיר הכהנים מלהטמא במתים כאלו יאמר שהם ראוים שיתעבו הענינים החמריים אם לא מצד מה שבהם תועלת לצורה האנושית ולזה יהיו מתרחקים מלהטמא למת ואפשר שיהיה הרצון באמרו בעמיו שיהיה המת בעמיו רוצה לומר שיהיו לו קרובים אבל מטמא הוא למת שאינו בעמיו והוא שאין לו קוברין וכן פירשו בתורת כהנים וכבר יתבאר שזה העניין מצוה ממה שאמר' תורה בענין הנתלים לא תלין נבלתו על העץ כי קבור תקברנו ביום ההוא והנה אם צותה אותנו התורה לקבור כמו או הרשעים כ"ש שמצוה בזה בשאר המתים:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Ralbag on Torah, Venice, 1547
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001076606
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 3286abf88ac944aa57787edc617599b55451a70b46f8237b305c4d79a3bbb819