והדוה בנדתה והזב את זובו לזכר ולנקבה. ר"ל החולה בנדתה והוא בעת וסתה כי אז תרגיש שראשה ואיבריה יהיו כבדין עליה והזב את זובו לזכר ולנקבה למדנו מזה שהם טמאים בזוב אע"פ שהם קטנים כי אמרנו זכר ונקבה יכלול הקטנים והגדולים ולמדנו שהזב בעל שלש ראיות יסכים לזבה גדולה בהבאת הקרבנות כמו שבארנו:
קריאה במקור
רלב"ג ביאור המלות על התורה · ויקרא · פרק 15 · פסוק 33
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ולאיש אשר ישכב עם טמאה. לפי שאמר עם טמאה ולא אמר עם נדה למדנו שעם איזו טמאה שישכב מהטמאות הדומות לנדה כגון יולדת וזבה גדולה או קטנה הנה יהיה הבועל טמא באופן שנזכר בבועלי נדה ובכאן נשלם הביאור בזאת הפרשה:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Ralbag on Torah, Venice, 1547
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001076606
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 3286abf88ac944aa57787edc617599b55451a70b46f8237b305c4d79a3bbb819