רלב"ג ביאור המלות על התורה · ויקרא · פרק 1 · פסוק 14

ואם מן העוף וגו' מן התורים או מן בני היונה. הקפידה התורה שנקח התורים בהיותם גדולים לא בהיותם קטנים ובני יונה בהיותם קטנים לא בהיותם גדולים וידמה שהם יותר נבחרים אז או היה זה להיותם אז יותר קלי המציאה כי ברב היונים גדלים בבית ויקל לתפשם בקטנותם והתורים אינם גדלים בבית ואפשר שנתקבצו בזה שתי אלו הסבות ולא הקפידה התורה בהם בהיותם תמימים או זכרים כמו העניין בעולם בהמה מפני החסרון שיש בזה הקרבן כי מדרג' המעופף היא שפלה מאד ממדרגת הב"ח ההולך כמו שהתב' בספר ב"ח כ"ש שהי' שפלה ממדרגת הטהורים בב"ח ההולך. ועוד כי רבי' מהמומי' הנמצאים ב"ח ההול הם בלתי נמצאים במעופף ולזה לא השגיחה התורה בזה כי התור' לא תביט בדבר זה. וזה מבואר מאד מן החוש והוא אפשר שלהכנת הנקבה הזרע אשר ממנו יהיה האפרוח בזה רושם לשמור ההויה ההיא משבושי החומר ומזה המקום יתבאר שאם היה העוף חסר אבר כמו שיבש גפו או יהיה שנסמית עינו ומה שידמה לזה שהוא פסול כי בזה המום לא ימצא הבדל בטבע בין העוף ובין הבהמה וכבר יורה שזה הוא רצון התורה שכבר הקפידה התורה בלקיחת אלו המינים בזמן היותם יותר נבחרים ועוד שכבר תמצא שכאשר זכרה התורה המומין הפוסלין בבהמה לא זכרה אלא לרוב העניין הגלות בהם וכשהקל בעוף בעניין המומין הנה ראוי שנדון שכבר הקל במה שזכר בבהמה וזה מבואר אחר עיון מהשרשים הכוללים והקריבו הכהן אל המזבח למדנו שהגשתו למזבח למקלו הוא בכהן בכהונו לא בזר וכבר זכרנו עם זה ג"כ שכבר יתכן שיביא האדם תור אחד או בן יונה אחד ולא יצטרך להביא שנים וראוי שתדע שזאת ההקרבה היא לקרן דרומית מערבית מהמזבח לפי ששם היה הכבש ומשם יעלה להקטיר ועוד כי ההקרבה אל המזבח ראוי שתהיה לפני י' אל פני המזבח כמו שביאר התור במנחה בפרשת צו שנאמר בה גם כן והגישה אל המזבח כמו שאמרה בכאן והקריבו הכהן אל המזבח וההגשה היא תהיה בהכרח לצד קרן דרומית מערבית כמו שנבאר אחר זה: