רלב"ג ביאור המלות על התורה · ויקרא · פרק 27 · פסוק 2

דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם איש כי יפליא לנדור. ר"ל שיהיה לו דעת לפרש נדרו ולדעת לשם מי יהיה נדרו וכבר שיערו חכמים שזה יהיה על הרוב בזכר בהיותו בן י"ב שנה ויום אחד ובנקבה בהיותר בת י"א שנה ויום אחד ולדה אם נדרו בזה הזמן אע"פ שאינם גדולים אם ידעו למי נדרו נדריהם קיימים ואם אינם יודעים זה אין נדרם נדר עד שיגדלו ואין ראוי שנשפוט שלא ינהג זה הדין אלא באיש שכבר מצאנו בתורה בביאור בפרשת מטות שאשה נודרת כמו שהאיש נודר ואין ראוי שנשפוט שלא יהיה זה הדין נוהג אלא במי שהוא גדול כי בכמו אלו הענינים מצאנו שיכנס בגדר הקטן כמו שיראה מענין קרבן זב וזבה ולזה יתבאר כי הקטן כאשר יהיה מפליא לנדור יהיה נוהג בהם זה הדין:

בערכך נפשות. כמו שאמ' ערך פלוני עלי לה' ואם היה לו ציור מה במי שנדר לו זה הנדר אע"פ שאינו עדיין בערך הגדול בשלמות הנה יתחייב בזה הנדר כמו שקדם וראוי שנדע שאי זה שיהיה הנערך הנה יהיה דינו לפי מה שנזכר. ר"ל שאם היה זכר והיה מבן חדש ועד בן חמש שנים יהיה ערכו חמשת שקלים כסף צרוף משקל כל אחד שלשה מאות ופ"ד גרגירי שעורה ואם נקבה שלשה שקלים ואם מבן ה' שנים ועד בן כ' שנה יהיה ערך הזכר כ' שקלים וערך הנקבה י' שקלים ואם מבן כ' ועד בן ס' שנה יהיה ערך הזכר נ' שקלים וערך הנקבה שלשים שקלים ואם מבן ס' שני ומעלה יהיה ערך הזכר ט"ו שקלים וערך הנקבה י' שקלים וכבר ביארנו במה שקדם שהשנים הנזכרים בתורה הם פעם מי"ב חדש ופעם מי"ג ומאלו השנים נמנה כל השנים הנזכרות בתורה ולפי שלא נתנה התורה ערך לפחות מבן חדש ולא למי שאינו ודאי זכר או נקבה ודאית למדנו שאין ערך לפחות מבן חדש ולא לטומטום ולא לאנדרוגינוס אמנם הזכר והנקבה יהיה ערכם לפי הקצוב בתורה היו חולים או בריאי' היו מישראל או מזולת ישראל כמו הגוים והעבדים ואמנם אם היה בגדר המת כמו הגוסס ומי שנגמר דינו למיתה אין לו ערך וזה כי רוב הגוססים למיתה ולזה יהיה חשוב כמת והתורה אמרה בערכך נפשות ומי שנגמר דינו למיתה הנה הוא מת בכח אשר הכח ההוא הולך מהלך השלמות כי הנימוס התוריי יכריחנו להמיתו והכוחות שזה דרכם מדרגתן מדרגת מה שבפעל כמו שנתבאר בשרשים הכוללים: