רלב"ג ביאור המלות על התורה · ויקרא · פרק 13 · פסוק 12

ואם פרוח תפרח הצרעת בעור וכסתה הצרעת את כל העור הנגע מראשו ועד רגליו לכל מראה עיני הכהן. רוצה לומר שתכסה הצרעת את כל עור בעל הנגע מראשו ועד רגליו לכל מה שישלוט בו ראות עיני הכהן פרט לבית הסתרים שאינו מעכב שאין הראות שולט בו כשיעמוד המצורע כמשפט עמידה האדם ומנהגו ולזה לא יעכב העור שתוך הקמטין כי אינו נראה וראוי שיהיה כל הפורח בגופו כמראה הצרעת וכסתה הצרעת את כל עור הנגע ואולם אם היה שם חלק לבן שיהיה לבנו למטה מלבן הצרעת לא ינהג בו זה הדין ולמדה מזה שהרואה הנגעים יצטרך שיהיה לו שתי עינים כי בזה יהיה ראותו יותר שלם שנאמר עיני הכהן ולזה יתבאר גם כן שאין רואין הנגעים אלא בעת שהיה אור היום על שלמותו לא בבקר ובערב כי אז לא תהיה הראייה שלמה להבדיל מראות הנגעים ולזה לא תהיה הראייה בתוך הבית ולא ביום המעונן וראוי שתדע כי ראיית הנגעים אפשר שלא בכהן אבל המשפט אשר בהם לטמא או לטהר או להסגיר לא יהיה אל בכהן כי כבר דקדקה התורה שיהיו אלו הענינים נעשים על יד כהן ואם אמר אומר הנה כבר מצאנו גם כן שכבר דקדקה התורה שתהיה ראיית הנגעים בכהן אמר לו שכבב' מצאנו מה שיורה שהראייה אפשר בזולתו אמר בפרשת כי יפלא בעניין הכהנים על פיה יהיה כל ריב וכל נגע והנה לא יבא אז הנגע אליהם כמו שלא יבאו אז בעלי הריב אליהם אבל יבואו להם המורים באלו ההוראות ובהיות הענין כן הנה מה שיוחד להם מהנגעים הוא שיהיה המשפט על פיהם לא הראייה וראוי היה להיות כן כי הראייה תלויה בבחינת אלו המראות וידיעת משפטם וזה אפשר שישלם באי זה שיהיה ממי שראוי לסמוך עליו ואמנם המאמר לטהר או לטמא או להסגיר ראוי שיהיה על פי הכהנים למעלתם וזה מה שדקדקה התורה באלו הדברים שיהיו על יד כהן: