וכי יפול מנבלתם על כל זרע זרוע אשר יזרע טהור הוא. הטעם בזה לפי שלא הוכשר לקבל טומאה ואמר אשר יזרע להרבות שומר האכל ויד האכל לטמאה והכשר וזה שבזריעת הזרעים ימצאו קלפותיהם השומרות אותם עמהם וכן ימצאו קצתם בזרעם עם ידותיהם ולזה אמר שאין יותן מים על הזרע שזכר אז יקבל טומאה בכללו עם השומר והיד מנבלת השרץ וראוי שתדע שזה הזרע ראוי שיהיה נאכל לאדם ואז יקבל טמאה כשהוכשר כמו שהתבאר קודם ולפי שאמר וכי יותן מים על זרע שיורה על שלא בא שם במקרה אבל נתנוהו שם בכונה למדנו שלא יכשירו המים האוכלים לקבל טמאה אם לא באו שם ברצון הבעלים ולא יחוייב שיתנוהו הם בעצמם על הזרע שהרי אמר וכי יותן ומזה יתחייב גם כן שיהיו המים אם היו בקרקע נתלשין ברצון הבעלים כי הנתינה תורה על תלישתן מזה ועל עניין מכוון וכבר יתבאר לך שהשני עושה שלישי בקדש שנאמר בפרשת צו והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל ולפי שכבר נקרא טמא בזאת הפרשה האכל והמשקה שהיה שני למדנו שהשני עושה שלישי בקדשים והנה נבאר בגזרת השם במה שיבא לפי מה שאפשר לנו למה לא יטמאו האוכלין והמשקין כי אם בזה האופן. רוצה לומר 'שתכלה אליהם הטומאה בחולין ואף על פי שכבר נגע בהם אב הטומאה:
קריאה במקור
רלב"ג ביאור המלות על התורה · ויקרא · פרק 11 · פסוק 37
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Ralbag on Torah, Venice, 1547
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001076606
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 3286abf88ac944aa57787edc617599b55451a70b46f8237b305c4d79a3bbb819