רלב"ג ביאור המלות על התורה · דברים · פרק 17 · פסוק 12

והאיש אשר יעשה בזדון לבלתי שמוע אל הכהן. על הוראה למעשה הוא חייב לא על למוד והוראה לתלמידיו לא למעשה ולזה אמר אשר יעשה ועל זדון הוא חייב ואינו חייב אם בשוגג הורה למעשה הוראה זו ולזה אמר בזדון ועל מה ששמע מהסנהדרין ההוא הוא חייב לא אם שמע מפי שומע והנה אמר הכהן או השופט כי המופלא שבבית דין והוא מי שהוא ראש עליהם הוא אשר יאמר לו מה שיסכימו בו סנהדרי גדולה כי אין ראוי שיגמ' הדבר כי אם על פיו:

העומד לשרת שם את פני יי' אלהיך. למדנו מזה שמקום סנהדרין היה אצל בית הבחירה אשר ישרתו שם השם יתעלה למדנו מאמרו העומד לשרת שהשירות לא יהיה אלא בעמידה:

ומת האיש ההוא. זאת המית' חנק הוא לפי מה שתתבאר מהשרשים הכוללים אחר שהתבאר שכבר עשה זה בזדון:

ובערת הרע מקרבך. אמר זה לפי שזה המחלוקת יהיה גורם להריסת התורה אם ישפוט בה כל איש לפי דעתו וסברתו ולזה יסדה התורה זה השרש להסיר המחלוקת מענייני התורה בדור ודור ולפי שהאיש ההוא הוא יחיד דנין אותו למיתה בית דין שבעירו אחר החקירה והדרישה ולפי שאמר וכל העם ישמעו וייראו רוצה לומר שכלם ישמעו דבר זה הדין הנפלא וייראו מעשו' כך ולמדנו מזה שמעלין אותו למקום הבחירה ומשהין אותו עד הרגל שיעלו שם הכל ואז יתכן שישמעו זה כל העם וכן הענין במסית שהרי נאמר בו וכל ישראל ישמעו וייראו ולא יזידון עוד רוצה לומר שלא יזידו השופטים להורות לעשות כך כנגד הוראת בית דין הגדול והנה מפני שמצאנו בפרטים שזכרה התורה שהיה בהם המחלוקת שבכלם משתתפים כשיש בהם צד אל שיביאם המחלוקת לדבר שחייבם על זדונם כרת ועל שגגתו חטאת והיה מבואר שאין ראוי שנתן זה הדין החמור למה שהוא קל מהם בזה הענין הנה אם לא היה המחלוקת אשר ביניהם מבוא בשום צד לחטוא בדבר שחייבין על זדונם כרת ועל שגגתו חטאת אין זקן ממרא חייב מיתה עליו אם הורה לעשו' כהוראתו וזה דבר מבואר מהשרשים הכוללים והמשל שאם היה המחלוקת בצציות או בכלאי הכרם או בלולב או בשופר או בסכה ומה שידמה לזה שאין לו מבוא בשום פנים להביא אל חטא שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת לא יהיה חייב מיתה אם הורה לעשות כהוראתו אמנם אם היה המחלוקת בממון או בדבר מביא לידי ממון בדרך שימשך בהוראתו שיהיה הממון לזה בדין או הפך הנה זה יביא לדבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת כאלו תאמר שקדש אשה בזה הממון ולדברי האומר שהוא כדין הרי היא מקודשת ואם קדשה שני אינה מקודשת לשני וזה המחלוקת יביא לחטא במה שחייבים על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת והוא איסור אשת איש ואולם המחלוקת בין דם לדם בין נגע לנגע יביא תכף למה שחייבים על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת כי לדברי האומר טהור יכנס במקדש ואם היה טמא הרי הוא חייב על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת ולפי שמצאנו זה העונש החמור בזקן ממרא לפי שלא נמשך להוראת בין דין הגדול והיה מבואר שזה הדין הוא יותר ראוי בו מבאיש אחר מפני מעלתו ולפי שכבר יתכן שימשך מזה מההפסד יותר ממה שיקרה באחר לפי שהוא יורה לעשות לרבים ויחטיא בזה רבים אמנם איש אחד לא יחטיא בזה זולתו ולזה הוא מבואר שאיש אחד שעבר על הוראת בית דין הגדול אינו חייב מיתה אך הוא עובר בלא תעשה שנאמר לא תסור וגומ' ובטל מצות עשה שנאמר על פי התור וגו' ולזה רצה שכל ישראל ישמעו וייראו כדי שלא יעברו על הוראת בית דין הגדול: