והעריך הכהן אותה בין טוב ובין רע כערכך וגומ'. למדנו מזה שצריך שתהיה הבהמה לפני הכהן כשיעריכנה כדי שידוקדק יותר בהערכתה ומזה יתבאר שצריך לדקדק בהערכתה ולזה הסכימו רז"ל שזאת ההערכה תהיה ע"י ג' ואחד מהם כהן כי התור' הקפידה שיהיה המעריך כהן ומה שאמר בין טוב ובין רע ירצה לפי מה שאחשוב שאיך שיעריכנו אם ערך תמים הוא שוה יותר כי הוא ראוי למחוייבי קרבן אם ערך בעל מום שהו' אין ראוי אלא לחולין הנה יהיה ערך הכהן קיים או יהיה הרצון בזה והוא היותר נאות שאם יעריכנו ערך טוב להקדש. ר"ל שיהיה בו תועלת להקדש או יעריכנו ערך שיהיה הפסד להקדש הנה יהיה ערך הכהן קיים או ירצה בזה שיעריכנו לפי מה שהוא אם טוב ואם רע ולזה ראוי לו שידקדק להעריכו כשוויו וכבר יתבאר גם כן במה שקדם שאין אונאה להקדש שאם שמו אותה הפחות משוויה הרי היא יוצאת לחולין אלא שהוא מבוא מזה המקום שהוא ראוי שיחללו אותה בשוויה:
קריאה במקור
רלב"ג ביאור המלות על התורה · ויקרא · פרק 27 · פסוק 12
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Ralbag on Torah, Venice, 1547
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001076606
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 3286abf88ac944aa57787edc617599b55451a70b46f8237b305c4d79a3bbb819