רלב"ג ביאור המלות על התורה · במדבר · פרק 20 · פסוק 8

קח את המטה. ידוע שיאן הצואה בלקיחת המטה ראיה שירצ' הש' ית'. שיכה במטה הלא תראה אמרו ואת המטה הזה תקח בידיך וגומ'. וכבר היו בו אותות רבים בזולת הכאה ועוד כי במכת הברד זכר בביארו שלקח משה המטה בידו ולא הכה בו ולזה הוא מבואר שלא היה מחוייב מזה המאמר שיהיה רצון ה' ית' שיכה משה במטהו על הסלע:

ודברתם אל הסלע וגו'. הנה זה המאמ' יסבול שתי כונות מפני שתוף לת אל האחד הוא שידברו לסלע ויאמרו לו שיוציאו מימיו מזולת שיכו בו והשני הוא שידברו בעבור הסלע כטעם אמרי לי אחי הוא ובזאת הכונה השנית הבינו משה ואהרן זה המאמר ומפני שצוה ה' ית' לקחת המטה הבינו שיהיה הרצון בזה שיכה בו משה את הסלע כי הוא צוה בלקיחת המטה ומשה ואהרן צוו בדבור אל הסלע ואמנם רצון ה' ית' היתה בזה הכונה הראשונה שזכר בו כדי להישיר ישראל יותר להאמין בו בדרך שיהיו ראוים. לירושת הארץ בשלם שבפני' כי בהכאה במטה היה אפשר שיפול בלבם קצת בספק ויחשבו כי אולי היה מטבע זה המטה שיבקע הסלע בהכותו בו כמו שאמרו רז"ל ולזה אמר יען לא האמנתם בי לקדישנו ולפי שחסרון אמונת ישראל בש' ית' היתה סבה אל שצוה ה' ית' לדבר אל הסלע כדי שיתפרסם להם עוצם גבורת ה' ית' הנה אם כן יתאמת שהן היו סבה לכעוס ה' ית' במשה ואהרן ולזה ספר שה בפרשת ואלה הדברים גם בי התאנף ה' בגללכם לאמר גם אתה וגו' ואמר בפרשת ואתחנן. ויי' התאנף בי על דבריכם וישבע לבלתי עברי וגו'. ואפשר עוד שתהיה הכונה בזה כי הם היו סבה לכעוס משה עליהם והכעס היה סבה אל שנעלמה ממשה כונת השם יתע' במה שצוהו ואמר ודברתם אל הסלע ונתן מימיו ואפשר שכר נתחברה לזה סבה אחרת והוא כי מפני שישראל לא היו באון מהמעלה והחשיבות שהיו ראוים שתנתן להם הארץ על ידי משה רבינו היה רצון ה' ית' שלא יביא ואתם משה אל הארץ וזהו אמרו בפרשת ואתחנן ויתעבר יי' בי למענכם וגומ' ואולם היה זה על צד העונש לישראל כי לו היה זה על ידי משה היה מכלה אותם האומות כרגע לעוצם דבקותו וש"י ולחריצותו להיטיב לישר' ולזה תראה שכבר כלה במעט זמן אנשי הארץ אשר נתנה להם לנחלה לראובני ולגדי ולחצי שבט המנשי. אמנם יהושע בן נון לא היה כחו יפה כל כך ונתעצל במלחמות ההם כמו שנתבאר בספר יהושע ולזה נשארו מהאומות ההם מה שהיה סבה למכשול ישר' בתועבותיהן ולהביא עליהם מכות גדולות כמו שנתבאר בספר שופטים כי השם ית' השאירם לנסות בם את ישראל: