רלב"ג ביאור המלות על התורה · במדבר · פרק 20 · פסוק 2

ולא היה מים לעדה. הנה סמך זה למיתת מרים להעיר שמיתת הצדיקים עושה רושם ואחשוב שגם מרים היה מושכת לב ישראל בחכמתה לעבוד השם יתעלה וכאלו אמר שאם היתה מרים בחיים לא הרסו ישראל בזה האופן לשאל המים ממשה בדברי קנטורין כאלה או יהיה הרצון בזה להעיר שאלו היתה מרים בחיים היו נמלכים בה משה ואהרן במה שצוה השם יתעלה אותם ודברתם אל הסלע והיתה היא סבה לשמרם מהשכל בזאת המצוה כי היא היתה נביאה גם כן והיתה גדולת השני' מהם וידמה שהיו חולקים כבד לה לקחת עצה ממנה או יהיה הסמיכות בזה להעיר שיחד נגזרה מיתתם על שלשתם כי בעת מיתתה בא זה המקרה אשר נמשך ממנו גזרת המות על משה ועל אהרן ובמעט זמן מתו כלם כאמרו ואכחיד את שלשת הרועים בירח אחד ואיננו רחוק מה שאמ' רז"ל על צד הדרש שהמים היו באים להם בזכות מרים כי המופתי' יתכן שיתחדשו ע"י אי זה שיהיה נביא והנה הראו העם בדבריהם כי יותר נבחר היה להם המות מאלו החיים שהם חיי צער עם שימשך להם המות בסבת הצמא והתרעמו על משה בהוציאו אותם מארץ מצרים למות במדבר וזכר כי משה ואהרן להתרחק משמוע אלו הדברים הקשים מהעם נתרחקו מהם ובאו אל פתח אהל מועד ונפלו על פניהם לשם ית' לתת לישראל בקשתן כי המופתים יתחדשו ע"י הנביא באמצעות תפילתו לש"י או אפשר שנפלו על פניהם לקהל לבקש מהם על דרך תחנוני' שלא יכשלו בכמו אלו הדברים ליראתם פן יחרה אף הש"י בהם וכבר היה תועלת עוד בהתקרבם אל פתח אהל מועד כי השם יתע' אמר למשה שכבר ידבר עמו מעל הכפרת מבין שני הכרובים את כל אשר יצוה אותו אל בני ישראל והיו בזה שתי תועלות האחד להישיר ולישב בלבם דבר הקדושה הנפלאה אשר במקום ההוא והב' כי מזה יישרו גם כן לעמוד על הכונה אשר בעבורה צותה התורה לשום על ארון העדות הכפרת ושני הכרובים: