ויצא מעמך הוא ובניו עמו. למדנו שהקונה עבד עברי חייב במזונו' בניו והיה זה כן לפי שהוא חייב לזון את בניו כמו שבארנו בפרשת ואלה המשפטים וכל שכן שיחוייב במזונות אשתו כי כבר נתבאר בתורה התחייב האדם במזונות אשתו:
קריאה במקור
רלב"ג ביאור המלות על התורה · ויקרא · פרק 25 · פסוק 41
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ושב אל משפחתו וגו'. למדנו מזה שכל עבד שיוצא ביובל הוא שב אל משפחתו לחזקה שהיה בה ולזה אם היה העבד עברי כהן שמכרוהו ב"ד אינו נרצע שאם היה נרצע לא היה שב לחזקה שהיה בה כי הוא בעל מום ופסול לעבודה. ואמר ואל אחוזת אבותיו ישוב ללמד שאין ראוי לאדם למכור עצמו אם לא אחרי שלא נשאר לו מאחוזתו דבר למכור:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Ralbag on Torah, Venice, 1547
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001076606
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 3286abf88ac944aa57787edc617599b55451a70b46f8237b305c4d79a3bbb819